כשאופפת עננת נפשך תוגותיי
נושרות תקוותי מיומי הכבד
וגואים עד נפול מימי תחושותיי
בעוצמת אלוהים על לבי האובד
בצאת נשמתי אל הארץ,
לערום ערמות של צביעות
תרה נפשך הכלואה ואובה את
נפשי העולה עד גדות במרירות
והבל צביעות סמיך שנישא
אלי רום בבטחה מעיקה
היתמר אל שמי עולמך וכיסה
כל תקווה שחיכתה בשתיקה
אך בטרם גווע יאושך
ובאפך נשמת און אחרונה
ריחפה נשמתך ונשבה חכמתך
וניפצה לרסיסים נשמה מעונה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.