למה תמיד אני מסיים לכתוב בסוף הדף, כאילו ששם באמת הגיע הסוף?
הרי תמיד ניתן לפתוח דף חדש ולהתחיל למלאו במרץ רב; אך לא כך.
לרוב מתייאשים וחותמים בסוף העמוד. ולא בצדק.
למה דווקא סוף העמוד צריך לקבוע את סופנו שלנו? הרי אנחנו
אחראים לעצמנו, ולבחירות שלנו. וכל עמוד, מפואר ככל שיהיה, לא
זכאי לקבוע לנו גבולות!
חבל, זה דווקא תמיד יוצא כך.
נו מילא; אבל למה , מצד שני, אני מתאמץ להגיע לסוף העמוד?
הרי אני יכול להחליט לסיים הרבה לפני-כן, או אפילו לפתוח דף
חדש הרבה לפני סוף הדף הנוכחי, אבל גם זה מעולם לא קרה.
זה כנראה גם חלק מהצורך שלנו לקבוע גבולות ולעמוד בהם.
חוקים- זה שם המשחק!
מאז ומעולם היו חוקים, שכל אחד ואחד היה צריך לעמוד בהם.
וככה גם נראים החיים שלנו. כמו תמונה מיוחדת ונפלאה תחומה
במסגרת מהודרת, ולעולם לא תחרוג מגבולות המסגרת.
חבל, זה דווקא יכול להיות ממש מעניין.
הייתי כותב על זה עוד הרבה, אבל הגעתי לסוף הדף.
חבל.