[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אש בתולית קרנה מבעד לעיניו,
זעם בהיר כאור השמש.
כענן התהווה הוא מטיפות זעירות של מחסור.
חמתו לא קרבה לדבר אשר הכירו בו תושבי הפונדק העתיק.
כפר זקן ושליו היה הוא זה.

צעדיו הזניקו את לבם של הנוכחים בחדר.
חריקות מגפיו השחורים על הקרקע קיבצו את פנימיותם של הנוכחים.
חרבו התנוססה מצד לצד.
דגל מרהיב הגאול בדם.

התיישב הוא על השרפרף בריחוף זעיר.
לא ביקש הרבה. משקה שיכר פשוט.
מה רב נדמה צימאונו.
לגם במהרה את הנוזל המבעבע מכוס העץ הפשוטה.
וסיים במספר נגיסות מועט את פרוסת הלחם היבשה אשר הוגשה
כמנחה.

העיניים הבוחנות דלקו אחר כל תנועה, כל נשימה, כל פעימת לב אשר
לא נשמעה.
המחשבות פרחו כעצים אדירי קומה. איזו מפלצת נוראה איזו מלחמה
איומה איזה אסון נורא
הפך אדם זה לאשר הנו.
פרפר הדמיון פרס את כנפיו והתרוצץ בכל החדר כאחוז תזזית.


"הפסיקו!"
זעק הזר לפתע.


זרם אימה הציף את המקום.
הפחד התפרע, השתולל כשור זועם.
כל גוף חיפש מחסה מהחשש.
כל יד מצאה את חזה בעלה
או את חרבה בתנוחה המתאימה לשליפה מהירה.

אך החרב לא עורה לחיים.
הפעימות אשר נטפו מהחזה כגשם מבורך לא נדמו.
האוויר קפא במקומו.

וסכין המתח נותרה שבורה על הקרקע.

לפתע
זרם מילים
נטולות פנים.
נהרו אל החלל
כשאגות מלוע הארי.


"אני הוא יוצרי.
לא אדם אחר.
לא מפלצת מעמקים נוראה.
לא דרקון נפשע.
אני הוא הפושע הנתעב.
אני הוא רוצח הנפש הטהורה."


עם סיום דברים אלו
דמעה זעירה
זלגה מעינו
ונשקה לרצפה בברכת אהבה אחרונה, לפני מותה.

ובין רגע.
ללא כל תקדים.
נעמד על מקומו,
שלף את להבו
ושיבר בתנועה יחידה
את צלחתו
שהפכה, לפתע
מיחיד לזוג.

לאחר
השיב את חרבו למאורתה המקודשת.
וביד אחת פרע את חובו בהטלת מספר מטבעות אל מול המוזג.
ובאחרת הרים פיסה מהצלחת השבורה בידו והציגה אל מול פניהם
הנפעמים של המתבוננים.

"אמת היא בפיסה זעירה זו.
האחרת שקרית הננה. נדמתה ליחיד.
אך למעשה היתה אחת עמה.
לא עיוותה אמת.
שרה את מזמורי היופי שבאחדות ומנגד
לא התקיימה."

הקהל געש.
מלמולים חסרי פשר של לב דואב.
של פחד צורב.
אמת מנקרת.

התפשטו.

עייפות זרמה בעורקיו,
לנשמתו נותרו צעדים ספורים לפני שתגיע למחוז חפצה
בו תנטוש
גוף תשוש זה
בכדי לשוב אל רחם הבריאה, להתכונן למסע חדש
במקום אחר, בזמן שונה.

הוא חש בקיומו הנוטף כטיפה מלוחה מעין בוכייה.
שליח המבשר בשורה כה מרה.

ומסביבו זוגות עיניים רוקדות את מחול הבורות.
אימה זלגה, יצרה נהרות.

אך זוג אישונים בהק מבעד לחשכת התמימות.

הן שכנו בו, נעו תנועת גופו, עקבו אחר לחשי לבו.

לפתע.
הרוח נזכרה, זרמי אוויר החלו לדהור מעל פני עמקים והרים
שרקו שריקות גנאי ולחשי אהבה. צורבים עייני איכרים
ומאדירים את לבבות החולמים.

חיל פרשים דהר לעברו, עיניהם נוצצות. כנפיהם השמימיות נערמות
על גבם.
רגלי הסוסים רקעו בקרקע , הקיום קורא לבנו לשוב לקרבו.

עיניו ברקו
שמע הוא את קול הקץ מזמן אותו.
מפתה אותו לשוב אליו
להשיל את צלמו.

עפעפיו שקעו, חש כיצד כוחו מתנדף מבעד לגופו.

רגעים ספורים, לפני הקץ, שמע את קול המקור.

קולה היה רך כקטיפת הענן...
עיניו עורו לחיים פעם נוספת,

ידו, אשר אחזה, בפיסת הכלי, שמטה אותה אל מול
רגלי הצופה המסתורית.

התבונן בה.
בחלק מעצמו,
אשר נשלף מתוכו.

הערפלים נעלמו לרגע.
הוא חש,
באמת.

היא חיבקה אותו.

עיניו צללו למעמקים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מניאק מי שרואה
את הסלוגן הזה.

יוצר שטרם התבגר


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/5/02 5:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בלו סקאיי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה