סבתא שלי חזרה מהולנד והביאה לי מן כלי זכוכית חרמשי מלא
בסוכריות הולנדיות. לקח לי בערך שבוע עד שהחלטתי לאכול אחת,
איכשהו חשבתי שברגע שאני אוכל את הראשונה זה יהרוס את המתנה,
כי הצורה כבר לא תהיה אותה צורה. אבל בכל זאת - אכלתי. האמת
היא שדי הופתעתי, לא היה בסוכריות שומדבר הולנדי במיוחד, סתם
סוכריות רגילות לחלוטין.
בהתחלה זה בכלל לא הטריד אותי, לא ציפיתי למשהו מדהים, ואכן לא
קיבלתי. אבל לאט לאט, כשעברו כמה ימים, התחיל לכרסם בי מן ספק
קטן כזה. או אולי סקרנות. בהתחלה התעלמתי מזה, כי מזה בסך הכל
ספק מכרסם קטן. אבל ספק הוא כמו גרביל, בהתחלה הוא לא מפריע
בכלל, אפילו די מעניין, אבל בסופו של דבר הוא מתחיל לנגוס
בכבלי החשמל והאנטנה של הטלוויזיה ועושה חורים קטנים בקירות.
כך שבסופו של דבר כבר לא יכולתי להתעלם יותר מהספק הגרבילי הזה
וירדתי לחנות ממתקים שליד הבית בחיפוש אחר סוכרייה שעל עטיפתה
יש עדות מוכחת לכך שמוצאה הולנדי. בחנות היו המון שוקולדים
משוויצריה, כמה עוגיות דניות, ואפילו דובי גומי מצרפת, אך
המחסור הבוטה בסוכריות הולנדיות הורגש היטב.  יצאתי את פאתי
החנות אחרי שליחת מבט נאצה מלא משמעות לכיוונו הכללי של המוכר,
או לפחות מי שהנחתי שהוא המוכר דרך מסך הדמעות שערפל את
ראייתי. הספק הגרבילי טפח, וגדל לו להיות זעם גרבילי של ממש.
הזעם הגרבילי עיכל לאיטו את קירות הבית בזה אחר זה, חופר
מחילות, ומזעזע את עמודי הטווח של המבנה הפסיכולוגי שלי.
עברו יומיים שבהם ביליתי כל רגע פנוי בבהייה ריקנית בכלי
החרמשי, ועשרות טלפונים ליבואני הממתקים השונים בניסיון לברר
מהם סיכויי לחמוד איזו סוכרייה הולנדית. איש לא מייבא אותן.
מתוך ייאוש פניתי למחשב הנח לו על שולחני, ולאחר שעת חיפוש קלה
עלה בחכתי מספרו של בית חרושת הולנדי. במחיר פעוט של מאה שקלים
השגתי קו להולנד, ודרכו הסביר לי מנהל התפוצה באנגלית עילגת
שאין באפשרותם לשלוח לי ארגז סוכריות או אפילו חפיסה. בשלב זה
אותו גרביל הגיע לגודלו של פיל זעיר, המרוצץ את קירות נפשי
בהנפות קלות של כפו העצומה.
התעוררתי ביום הרביעי לחיפושי, רוקנתי את חשבון הבנק שלי,
וצעדתי לכיוון שדה התעופה בן-גוריון. בזעם, שנכבש בקושי רב,
נהמתי בקשה לכרטיס דו כיווני לטיסה הבאה להולנד. את דרכי במטוס
עשיתי כשנחירי גדלות ומתכווצות לחליפין, עיני בולטות באלימות
מחוריהן, וידי נקמצות ונרפות. על סף עילפון יצאתי את פתח
הטרמינל, ושמתי פעמיי לנער שעמד בקרבת מקום אוחז סקייטבורד
בצבע עץ. קפיצה אחוזת טירוף ונגיסה מהירה בכתפו החשופה לאחר
מכן, והגרביל המפלצתי צרח באורגזמה נפשית שכמותה לא חוויתי
מעודי. טעם הולנדי, זעקתי מבעד לשפתי המוכתמות בדם. טעם
הולנדי.