אני לא מקנאה.
אני רק עצובה.
קנאה זה
כשלמישהו אחר יש משהו שאתה רוצה.
זה
כשלאדם, או יצור, או אדמה,
קורה דבר שאתה מבקש.
כמו טיפת גשם על נשמה חרבה.
עצבות זה דומה,
אבל פחות.
כשאתה עומד נדהם מול פריחה צהובה
מתריסה מולך את כל העלים החיים,
כשהעולם גועש סערות ופניך הן ים לא-
אני לא מקנאה. ראה:
פני שקטות.
ידי סתורות.
אין אבקנים חיוורים נתפסים בשיערי.
יש לי דברים, וחפצים.
ואת כולם אני אוספת לתוך פתקים קטנים עם פתיחות לשירים.
ולפעמים אני ירוקה וצלילית ונושבת,
כמו אדמה אחרי גשם,
כמו ציפור בקינה,
ראה-
אני לא מקנאה.
אני רק עצובה.
זה דומה אני-
אני אדם,
בהמתנה.