גופו נצמד לגופי,
וחיבוקו חם ומגן,
הוא מלטף לאט את שיערי,
על מיטת סאטן.
ברקע גיטרות ותופים,
בחוץ השמיים מבריקים,
אור יום, אור שלווה,
הגענו הביתה.
והוא גורם לך לחייך - אומרת,
ואז מיד מסמיקה בבושה,
אבל את עדיין נשמרת, נזהרת,
כדי שהמכה לא תהיה חזקה,
ואת שותקת, אין יותר מילים,
ואת אוהבת, חיים  רציניים,
ועדיין ילדים קטנים,
מפונקים, בחיוכם מבוישים,
והתגעגעת אליו - לוחשת,
ומנשקת מיד לאחר,
אומרת לילה טוב ונרדמת,
שוב נתראה מחר.


מוקדש לרועי גור ארי.