[איש במעיל גשם עומד על פתחה של אישה מאופרת בשמלת ערב, ספק
מחייכת ספק מחוייכת, מחזיק בידו אשר נקשה, לא מכבר, שלוש פעמים
בעץ הכבד, ורד אחד דרך מסתור גבו]
איש במעיל גשם: קניתי לך
ורד אחד לא
מיוחד לא מזן נדיר
נכחד ורד רגיל עלים ורודים גבעול
ירוק שזור קוץ
חד בשבילך במיוחד ורד
אחד שכמותו עשרות בחנות ועשרות
חנויות בעיר בארץ
בכלל ואנשים
אין ספור רק ברחוב שלך בבניין שאף
איננו קניין עבורך מצפה
את הקירות בתמונות לא
חדות לא
שדות אפורים או זהב שנוצץ לעומד
בדרכך בדירה הריקה ונשים אף יותר
ומכל אלו קניתי דווקא לך ורד אחד לא
זקוף מראה רענן וגם אינו
מפוחד סתם ורד לך
שקניתי בדרך לכאן בחנות הקרובה ואיננו
יקר
הוא שכמותי עלה לי רק חמישה והמוכר גם
הוא לא היה משוחד או בדעתו מאוחד לשמח
אחת
שממתינה ומצפה
בלי שדות שימי את הורד בחדרך שאיננו
מעל או
מתחת ממוצע
על שידת מגירות צמודת
מיטה באגרטל מצועצע
שגם אותו אם
יורשה ראיתי במבצע הריחי
בשמיו שיטפי בצבעיו שכמוהו כמותי
דוהים
כעצה הרי
ינבל לך מחר המלצה רצוצה החליפי
סדין ורוד כמצע לגופך כי בלילה
תלטפי את שדייך ומכיוון אגרטל נבול
וזול תוחש קריצת הצצה ופזרי
את עליו ריח דבש מקודש טרם יתום מעצמו
הנואש
ומרחי
פלג עליון פלג תחתון ופשטי
רגליך לעמותו ואני
שכמותו אחד זולתו קניין לחלב
ועיתון וגרגרי גרור גרור אין טעם
לברור בין אחד לורוד שקניתי
לך במיוחד בחנות בחטף בטרם אמות
ודאי שאמות. |
