בשניה אחת של איבוד דעתך, שפיותך צונחת לעד.
וכבר נמאס לך לראות סטיגמטיות של גן ילדים
וכבר נמאס לך לשכוח שפעם אהבת עוד אדם שהעדיף לכעוס.
שראית יופי הדור בקודש לבן, ונתת לו לחמוק
תענוגות בשר קראו מנקיקים מזוהמים
ענית "כן, ארפש את גופי, זה לא יגע בי".

עוד טעות התווספה למניין של שנים
ואתה מטיח ראשך בייאוש, מרגיש כמו באר ריקה
שואבת אותך אל תוכה.
והזיכרון- מלחמות קטנות של דקותיים קיום
על אוויר, ויומיים של אושר.












נכתב ב-1998 וכבר אז לא היה טוב במיוחד. נתתי לתמיר לקרוא
והוא לא הבין.