צניחה אל תהומות האני.
יציאה כנגד מבצרים איומי צל.
צלילה חופשית ללא כיסא מפלט.
כמו השוטה בקלפים.

פיגומים חלודים,ברגים של שקר.
עבדים אילמים נצבים כמו אטלס חסר הסבר.
כמו תהייה על מוצר מיותר,
גלויה האמת רק כלפי האסיר ששיבתו שווא.

אולם,נקודת המבט,גדר התיל,לא תאחר לחדור.
תקיף את עצמה מאחורי גב, בין אנשים שבויי אבן.
אין יוצא מפחד הקלון.

רק גדודים,גדודים כנמלים חרוצות,
נכנסות אל הכתלים, משננות בקשה אחרונה,
בהגיעם אל התחנה השפויה.