אדם, מוכה צער ואובדן.
יודע שאת המת לא ניתן
להשיב אלינו, אל בין החיים,
כי אם יכולנו, היינו אלוהים.

אדם, מכונת מלחמה
יודע היטב את חשיבות המשימה
יודע גם פחד, מחסיר פעימה
נשאר בצללים, נושף נשימה,
ממתין בקור רוח אל הצעד ההוא
כשיכוון את נשקו, וגורל יעצבהו.

מוות אחד יותר מדי, זה כל מה שאדם מתבקש
רק אחד, לא קרב המון, לא חילופי אש
כי מהעולם ההוא נפטרת כבר, נצחון לך
רק יריה בין עיניו, אולי הוא יבין אותך.
אבל אתה יודע שהדבר אינו כך, אתה תמיד
שואף שמלחמה היתה כך, היית מפסיד.

רוח רפאים, הוא נקרא, איש המוות
אתה יודע שרק נקמה תשיג את השלמות
ללא קשר לשאול, בלי פחד מחוק,
אתה יודע שאתה חייב להיות רחוק.
כי אדם, הקם להרגך אחר להרגו.
כי אדם, אין עוד אחד כמוהו.

אדם, בלי קול, בלי צורה.
בלי פנים, בלי זהות, בלי ענווה.
אדם, כמו שנולד בגן עדן עכשיו,
אדם, איש כאב ודמעותיו.
אדם, ללא כל מטרה בחיים,
כי אם היתה לו, היה אלוהים.