|
בעלות השחר אני נחבאת
אל תוך רקיע קפוא וקר.
לא יוצאת עד רדת השמש,
החום כבר לא מוכר.
מלכת קרח שמוני,
שגופה נוצץ מקור.
כשהשמש תיעלם -
העליטה תסתיר את האור.
ולאחר שקיעת חמה,
כשתיעלם אל תוך הלילה,
אני אופיע מן החושך.
אחזור קפואה מלמעלה.
כשתפציע שוב השמש,
אחבא אל השמיים
שמא גופי יתמוסס -
שקרח לא יהפוך למים.
וכשתרד החמה אחזור
העליטה תכסה את האדמה.
ואני אצא מן הכפור -
אראה את גופי האפור.
אך כשתפציע עוד השמש,
ולי כבר ימאס.
אני לא איעלם - אשאר פה
וגופי שוב יתמוסס. |
|
|
חלק מהאנשים פה
חושבים שאני
מתלוצץ, הם
אומרים לי שזה
לא יפה לחתום
בשם כזה ושזה לא
לעניין, ולא
למדתי כלום
מהרצח, וזה על
גבול ההסתה, כל
מה שיש לי להגיד
בנושא הזה זה:
סרק סרק סרק
יגאל עמיר, מנסה
ברצינות אבל
מבין שזה לא
ילך, אז הוא רק
רוצה למסור ד"ש
למרגלית וקורא
לה לבוא לבקר
ולהביא תמונה
חדשה כי הקודמת
כבר ממש מוכתמת,
בדם, חרדל,
קוטג' וזרע
לשווא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.