זהו, אם עוד פעם אחת היא מעירה אותי ככה בתשע וחצי בבוקר אני
הורג אותה, פשוט ככה, זה מתחיל להימאס עליי, אני בחופש, מנסה
לנוח קצת, לישון קצת יותר מה"So called" שינה שיש לי כל יום
אבל לא! היא הייתה חייבת לעשות לי את זה גם הפעם.

טוב, האמתי שהפעם הצלחתי להיפטר ממנה די מהר, אחרי ה "תוריד את
הכביסה, ותסדר כבר את המזבלה הזאת שאתה קורא לה חדר!", הצצה
מהירה במראה "הופ יובל, כמה שאתה יפה". אני תמיד אומר את זה
לעצמי בבוקר, זה איכשהו נותן לי הרגשה שהיום הולך להיות יום
מעולה.

זה מה שאני אוהב ביום שבת, אני לא תלוי בשום דבר, יכול לעשות
הכל, אין מחוייבות אלא אם כן זה משהו שאני רוצה ובכוונה
תכננתי, אבל בעיקרון כמו שנאמר "השמיים הם הגבול".
אז מה עושים בבוקר? אוכל, כמובן שאוכל, וכמובן שפותחים עם איזה
אילתור חביתה כזה, משהו עם לפחות 2 ביצים ועוד מה שאני מוצא
במקרר, הכל מהחינוך שקיבלתי מאחי הגדול, הוא בטח יהיה שף
מפורסם מתישהו כשיחזור מחו"ל.

מי לא אוהב לאכול? אני אומר לכם, זה אחד הדברים הכי כייפים
בעולם, כל הארומה, זה פשוט מעדן מה שיש לאכול, אפילו אנורקסיות
אוהבות את זה, אבל הקטע הזה של לתקוע אצבע בגרון קצת מגעיל
אותי, אני תמיד זוכר כשהייתי קטן אחד הדברים שהכי פחדתי מהם
כשהייתי חולה זה להקיא, זאת הרגשה כזו מחורבנת, הורסת לך את
היום כי אז כל היום הפה שלך מסריח.
זה יותר גרוע מריח של שום, פשוט בלתי נסבל כזה שנדבק חזק חזק
לבגדים, משהו כמו שילוב של שום וסיגריה, מעין סיגרית שום
שכזו.
האמתי, עכשיו שאני חושב על זה זה יכול להיות דבר ממש מגניב,
סיגריה נגד צינון.