האם הקנאות הדתית הורסת את האידאות שעליהן היא מושתתת?

מישהו אמר פעם כי רעיון טוב הוא כזה כל עוד זוכרים שהוא רק
רעיון.
הכוונה בכך, כי כל תיאוריה מוסרית או פילוסופית היא נהדרת
כשלעצמה, כל עוד שמשתמשים בה בהקשר הנכון.
איש עסקים המומחה לאתיקה לא יערב בין שני תחומי העניין שלו
משום שאין הדבר מעשי. לעיתים יהיה עליו להתעלם ממצפונו על מנת
להרוויח את לחמו.
אדם בעל חזון סופיסטי, לא יתהה כל חייו האם סביבתו אינה אלא
פרי דמיונו, אלא יחיה את הרגע ככל האדם.
פציפיסט לא יעמוד ללא נוע בזמן שגבר שיכור יכה אותו ללא כל
היגיון, אלא ינטוש את אמונותיו על מנת שיוכל להגן על חייו.
איננו יכולים להגיע למאין תיאוריה מוסרית עליונה, משום שעולמנו
גדוש בפרדוקסים מאין אלה, במקרים רבים מדי שאיננו יכולים למצוא
להם פיתרון.
אך למרות זאת ישנם אלו שטוענים כי בידיהם כל התשובות, שהם
מחזיקים במפתחות האמת.
הם יודעי טוב ורע, והם יכניסו אותך לגן העדן.
זה פשוט מאוד באמת, כל שעליך לעשות הוא להאמין במה שהם רוצים
שתאמין, תעשה את מה שהם רוצים שתעשה, תגיד את מה שהם רוצים
שתגיד, וכל זה באמונה עיוורת וללא כל ויכוח.
למעשה כל מי שיצא נגד התפיסות הדתיות של מרבית הדתות
הפרימיטיביות, ימצא את עצמו תלוי, טבוע, שרוף, מעונה או מוקרב
לאלים שהעז להטיל ספק בכוחם וצדקתם הבלתי מעורערת.
אף בדתות המונותאיסטיות, כל ניסיון להוכיח את אי קיום האל נתקל
בבוז, לעג, דחייה ולעיתים מוות. שפינוזה וגלילאו הם רק שניים
מעשרות דוגמאות.
היחידים שקובלו באותה העת היו פילוסופים שיצאו מנקודת הנחה
בדבר קיום האל, ומרכז הגותם עסקה בפירוש דבריו וניסיון להבין
את העולם דרכם.
רש"י והרמב"ם ביהדות לדוגמה, אוגוסטינוס ותומאס אקווינס
בנצרות.
למעשה בתקופה של לפני המהפכה התעשייתית, שהובילה לגל
האתאיסטיות והראציונליזם של המאה-מאתיים שנים האחרונות, נדיר
היה למצוא אדם שאיננו מאמין בצורה כלשהי בישות אלוהית זו או
אחרת.
האל תמיד יהיה שם, מקור לנחמה וידע.
הוא גומל על מעשים טובים ומעניש את הרשעים.
קבל את מרותו או הישרף לנצח בתופתו של המלאך שנפל.
ומדוע לא? הכמרים והנזירים יודעים הכי טוב. הם יודעים לקרוא.
אנחנו לא.
הם מבינים את העולם הסובב אותנו. אנחנו לא.
להם יש תשובה כלשהי לכל השאלות, ולנו אין כלום.
אנחנו עסוקים מדי בלשרוד, לעבור את החורף בשלום, לקוות שיבוא
אוכל לפי ילדינו.
אז אנחנו מקבלים את דברתם, מחד גיסא כי אנו מפחדים מכוחם הרב
ומאידך גיסא כי אחרי הכל לנו אין תשובה טובה יותר.
אז ניטבל, נעבור ברית מילה, נתפלל כמה פעמים ביום ונצום
ברמאדן.
בסך הכל מה יש לנו להפסיד? או שנקבל את גמולנו בעולם הבא או
שנבזבז מעט מזמנו היקר. לימים יקרא זה ההימור של פסקל.
וזה מתפשט, אנשים רבים יותר ויותר מאמינים, ועכשיו זו כבר
תופעה חברתית בעלת קינה מידה בלתי יאמן.
אתה כבר מוכרח להאמין, אחרת תהיה בחוץ, תקרא כופר מאחורי גבך,
ילדים אחרים לא ישחקו עם ילדיך.
ולאנשי הדת יש כוח רב יותר, ככל שקהל מאמיניהם גדל יותר ויותר
והתרומות מתרבות.
עכשיו נעביר זאת לילדינו, שיקבלו את דברינו כאמת הבלתי
מעורערת, ויעבירו זאת לילדיהם שלהם הלאה.
האם אי פעם הטלנו ספק בתהליך האבולוציה? בהכחדת הדינוזאורים?
שטות מוחלטת. מי יעז להטיל ספק באמיתות מדעיות אלו?
חבל רק שהמדע משתנה מדי יום, ושלכלום אין הוכחה מוחלטת, רק דעת
הקהל הפופלרית ביותר ועיקרון התער של אוקהאם. ההסבר הפשוט
ביותר המתאים לראיות.
אבל כך היה גם העובדה שהשמש מקיפה את כדור הארץ, כפי שיכול היה
לראות כל איש כפר פשוט בהביטו השמיימה.
עד שתיאוריה זו נהפכה על הראש לפני 500 שנה.
ומי יודע מה יקרה ב500- שנים הבאות?
אולי יבוא מדען צעיר ומבריק ויוכיח לכולנו על דבר קיומה של
קנוניה בינלאומית של שימפנזות, שמביטות בנו כל הזמן וצוחקות על
טיפשותנו שהאמנו שהתפתחנו מיצורים כמוהם.
אז אנחנו לא מטילים ספק במה שאומרים לנו, לפחות עד אשר יבוא
האידיוט הבא עם תיאוריה טובה יותר שנוכל להחליף אותה בישנה
ולקבל אותה פשוט כדעה קדומה חדשה.
כי בואו נודה באמת, לאף אחד אין הזמן והכוח לנסות להבין את
העולם כולו מההתחלה. אז אנחנו מסתפקים בדבר עבודתם של אחרים,
ומקווים שהם ידעו מה הם עושים.
אז היה הבחור הזה ישו כן? והוא היה בחור ממש מצויין.
הוא ידע לעשות כל מיני טריקים כמו להלך על מימי הכינרת או
להקים לתחייה את אליעזר מקברו.
ולמה לא? כולם אמרו לנו שכך עשה מאז היינו ילדים.
אנחנו לא יודעים אחרת, כל החברים שלנו חושבים כך, אז הם בטח
יודעים משהו לא?
עכשיו בואו נקצין את זה קצת.
במקום ילדים נוצרים כחולי עיניים החיים באושר בדנמרק או השד
יודע איפה, נהפוך אותם לפליטים שחורי שיער באפגניסטן.
בדיוק הרסו להם את הבית והם מאוד כועסים.
למה לא? אחרי הכל האמריקאנים הרעים האלה באו והרגו את כולנו כי
הם אויבי האל. אנחנו לא עשינו להם שום דבר. בכל אופן לא משהו
שאנחנו שמענו עליו. עיקרון התער של אוקהאם זוכרים?
ואנחנו צריכים לנקום על השפלת האל שלנו.
לא נעצור ונחשוב מהו רצונו האמיתי של האל, או למה האל הניח
לאמריקנים להרוג אותנו מלכתחילה אם כוחו הוא מוחלט.
חשיבה זה לא בשבילנו, אנחנו יודעים מה שסיפרנו לנו וזה טוב
מספיק.
הקוראן יודע טוב יותר מכולם משום שאחרי הכל שם נמצא דבר האל.
וכך זה בכל מדינה, בכל דת.
בואו נקרא קצת טוב יותר את הברית החדשה. כתוב שם משהו על אהבה
וחמלה לא?
בסדר, אז עלינו לסלוח ולחמול, אבל לא על אויבי האל. אולי זה לא
כתוב שם אבל זה ברור מאליו, לא?
אז נצא למסעות צלב, נהרוג ונבזוז ונאנוס ונרצח. אבל זה בסדר,
זה בשם האל.
נלך על זה לגן העדן. סליחה וחמלה? זה לא בשבילנו, ישו מת בשביל
חטאינו ואנחנו חופשיים מחטא, כל עוד נטבלנו ונלחם באויבי האל.
אז לוקחים את מה שמתאים לך ומשאירים את השאר בצד, והנה, יש לך
הצדקה מצויינת עבור מסעות הכיבושים שלך במקור שכל פשוט עם
יבין.
המסע אינו נוגע לפוליטיקה בינלאומית או משאבי טבע. הוא מאבק
בין טוב לרע, חיים ומוות, האל והשטן.
ואיפה החמלה והאהבה? הן נשארו בצד לעת עתה.
קודם להרוג את הכופרים, אחר כך לדאוג לסלוח להם.
ישו יבין, אחרי הכל, אנו עושים את זה בשמו.
ניקח דוגמה אחרת, "לא תאכל שה בחלב אימו".
הכוונה לפי פרשנים מסויימים כי אין לבשל את בשר השה בחלב אמו
משום שמדובר בפחיתות כבוד. יש בכך היגיון מסויים, אבל לא כאשר
מעוותים את המשפט לחלוטין עבור מטרה שאני לא יכול אפילו להתחיל
להבין.
וכך יש לנו מאכלים הכשרים בהשגחת הרבנות, שני כיורים לבשר
ולחלב וסניפי מזון מהיר ללא צ'יזבורגר.
הדוגמאות רבות מספור, וכולן מבהירות את הנקודה באותו האופן.
קח תפיסה דתית או כל רעיון אחר ואז נתח אותו, מילה במילה, עד
שתתאים אותו למשמעות שתתאים לך באותו הרגע.
הפוך מסר של אהבה ושלום ולרצח וג'נוסייד.
הפוך פסוק פשוט של נתינת כבוד לחיה שחוטה למוסד כשרות מיותר
ומגוחך.
כל רעיון, דתי או אחר, יהפוך למגוחך ומיותר כאשר לוקחים אותו
צעד אחד קדימה.
אפילו חוקי טבע פשוטים אינם תקפים עוד במצבים מסויימים וסביבות
מסויימות.
והניסיון לכפות רעיונות מוסריים על מצבים רבים מספור ובתקופות
שונות הוא לכל הפחות מטופש ביותר.
הוא ישים ללעג את הרעיון המקורי ויהפוך אותו לצל חיוור של
התבונה שאולי הייתה בו בעבר.
הזמן משתנה, ורעיונותינו צריכים להשתנות עימם.
עצי טוטם היו בסדר גמור לפני אלף שנה, כאשר הם נתנו הסבר פשוט
והגיוני על כל תופעות הטבע שראו האינדיאנים בעולמם.
עולם שטוח היה מצויין עבור עולם של שתי יבשות.
אבל מה קרה כאשר קולמבוס גילה את אמריקה?
כאשר האינדיאנים גילו שהטוטמים לא מספקים הגנה נגד רובי
מוסקט?
כל תיאוריה יבוא סופה בזמן המתאים לה, והיאחזות בעבר רק תוביל
לבערות ועיוות של התפיסות הישנות על מנת להתאימן לרוח הזמן.
אפילו כללי מוסר פשוטים, כגון הריגת רוצח המונים השתנו מהקצה
עד הקצה כיום, כאשר ישנם ויכוחים אתיים בקשר לעונש המוות.
משום שאנו חיים בעידן המתיימר להיות הומני יותר מהקודם, ובו
רצח איננו הפיתרון לרצח.
דבר שנראה כברור מאליו אז, כמעט אינו נתפס כיום.
כיצד נוכל אם כן לצפות שדת שנוסדה לפני יותר מ1000-, 2000, או
5000 שנה תוכל לשרוד בעולם המודרני? תשובה, היא לא תוכל וזה מה
שהרפורמים מבינים, והקנאים הדתיים באשר הם לא.
אבל הם לא מוכנים לקבל את זה, משום שתמיד קשה לשמוע שסנטה
קלאוס אינו קיים.
הם כועסים, הם בטוחים בצדקתם, והם יהרסו את כל מה שיעמוד
בדרכם.
ומנקודה זו יצא אוסמה בן-לאדן בהנחתו שהוא צודק והם טועים. הוא
עיוות את הקוראן עד שהתאים לנקודת מבטו האנטי-אמריקנית
והאנטישמית ואז שיכנע את עצמו בצידקתו. משם היה זה קל לשכנע
אנשים רעבים וחלשים כי הם עמו הנבחר של האל ושלהם מגיע יותר אם
רק יעלו על מטוס ויטיסו אותו לתוך מה שמייצג את העולם
הקפיטליסטי שמדכא את ארצם.
לא אתיימר להכיר את הקוראן, ולמרות הג'יאהד שבו, אני בספק אם
לכך התכוון מוחמד כאשר אמר כי יש למגר את הכופרים.
נשאלת השאלה: האם אין רואים כל אותם נוצרים ומוסלמים כי הם
שמים לכלס וללעג בדיוק את אותם העקרונות שעליהם הם נשבעו לשמור
ולהגן?
האין הרבנים רואים כי אין דבר אבסורדי יותר מלבלות את חייך
בתהייה על שאלות הלכתיות חסרות משמעות?
אבל מי יודע? אולי זו כוונתו האמיתית של האל. אולי זו משמעות
החיים.
אולי הוא פשוט נהנה לשבת למעלה על ענן, לכרסם רגל תרנגולת
צלויה, ולצחוק על כולנו ועל הדברים המטופשים שאנו עושים לכאורה
בשמו.
אני בטוח שהוא נהנה מכל רגע.