שנהב, זהב טהור זולג ממצחך
עטוף משי לבן, טוהר לבך
דמעות המסכנים
אלה שלא תחושי כלפיהם דבר
עברת על פניהם, כל זאת עבר
הים שוטף גלי עיניך בצער מה
דמעות ארורות לפניהם כברכה
ואת עוד תדעי ימי מלכות
גשמים טובים שוטפים אילמות האנשים

כי עוד יבואו לפניך מלכים
עוד יצאו לפניך מלאכים
אקרא בקול אליך, שמעי נא קולי
כורע על ברכיי ותונח כף ידך על ראשי
אם תראי רק נחת מרקמת משי זהוב
עוזבת את האנשים הפשוטים מאחור
ורק אליי ידך מושטת בעדינות.

פניך כאילו נחצבו בקרח חלק, כחול וקר
אך זוהר עיניך מחמם לבב ומהפנט כאחד
מצחך הנחוש ספק מראה הוא עייפות מה
אך דבר לא ירע לה, הוד מעלתה
האמנם חדרתי אך אני לליבה ?
האמנם אזכה באהבת שנהב הנאווה ?

פלגי המים ינציחו לובן המעמקים
אדמימות השמש תונצח בהשתקפות מעורטלת
על פני האגם
עצי החיים מחזיקים, נצמדים הם לירוק
והכחול נושא אפור בלבן.
אהבת הטבע אהבתי אליך, שנהב,
תציף היא חיי המסכנים - תקווה לשובך על פניהם
בציפייה למגע אריג שמיים, רקמת משי זהוב
מי החיים יזרמו אל קרבי ירוקת השדה
השמש תתנודד אל האופק בראש מורכן
שחור מקיף כחול, אפור בלבן,
שלהבות קטנטנות יאירו את האמת הנוצצת
שהותרת מאחריך.

שנהב, זהב טהור זלג ממצחך
עטוף במשי לבן, טוהר לבך,
דמעותיך לא עוד
כי השדה לא יילקח מכאן
והפכפוך עוד ישמע
הכחול עוד ישוב ועמו אף אפור-בלבן
האדמימות שקעה וזהב יעלה ויזרח
חכמתך שווה כאלף מלים ויופייך לא יסולא
לא יתואר, במלים חסרות-ערך אשר פשוט כמותי
ידרוש להנציח
אך זכרי נא כי האגם עמקו רב ובין שמיים לארץ אין נגיעה
ובכך זאת - הרמוניה מפוארת ביניהם. כך ראי נא שנהב הנאווה,
עבדך, אהובך, שלך לעד.