אני שוכב במיטתי, חולם חלום ראשון של לילה חדש ומלא כוכבים
נוצצים. ובחלום אני אשה זקנה, ניצולת התופת של השואה, אשר
שוכבת במיטתה, לבדה, אי-שם בתחילת שנות החמישים. ובחלום אני
חושבת על כל מה שעברתי בחיים. על אמי היפהפיה אשר היתה למודל
בשבילי. על אבי, שלא היכרתיו מעולם, שברח מנישואיו ומאמי
הכורעת ללדת. בחלום, אינני עוד אישה זקנה, לבדה, בתל-אביב
הקטנה. אני אשה צעירה ונשואה, הנושקת לילדה הקטן כשהלך אל הגן,
המחזיקה בבטנה ההרה ושומרת עליה מכל פגע. ובחלום, אני הולכת
לקונצרטים ולמופעים בחברתו של בעלי היקר. אינני עוד הרווקה
המסכנה שאני במציאות. ובחלום, אני מאושרת ושמחה, ודמעות של
אושר נגרות מעל עיני, לא כמו דמעות הצער שזולגות מעיני כעת.
איני רוצה עוד בחיים האלה. הזכרונות והמחשבות של מה היה קורה
אילו הייתי עושה כך או אחרת אוכלים אותי מבפנים. שלוש נשימות
אחרונות, והזקנה שבחלום ואני - לא נתראה יותר. שלוש נשימות
אחרונות, והלילה ירד עליה לנצח. שלוש נשימות.