כן כן, אני יודעת שזה לא מונולוג, אבל זה בטח לא שיר סיפור
או כל דבר אחר..:)

"את מרגישה את זה?
כן זה בדיוק מה שאת חושבת"
"עוד קצת עוד קצת"
"זה כמעט מגיע.."
"לאאא אל תתן לזה להתקרב אליי!"
"אין לך ברירה, זה הגורל את הרי מאמינה בו לא?"
"כן, אבל לא חשבתי שהוא אכזרי.."
"הוא לא אכזרי, להפך, הוא רוצה בטובתך,
שתראי את האמת מה רע לך?"
"כי לא כולם רוצים לראות אותה..."
"האמת הזאת כואבת מידי, אתה יודע את זה...
למה אתה עושה לי את זה?!"
"כי אין מה לעשות, גורל זה גורל, אפילו אני לא יכול לעצור את
זה"
"טוב נו תביא אותו יהיה מה שיהיה..."
"טוב נו אפשר להסתכל כבר?"
"קדימה"
"אממ אוקיי... כמו שחשבתי: עצב,בדידות,נחיתות,חוסר
ביטחון,מחסור באהבה..."
"שכחת משהו.."
"נכון...אי אכפתיות לאבד את כל זה...פשש לפחות משהו מציל
אחד...
איזה יופי"
"אז באיזה דרך אפשר לסדר לי את זה?"
"היום כבר יש שפע אפשרויות...:רצח,אלימות,פיגוע (חדש ומומלץ כי
זה גם גורם סבל גדול יותר למי שנשאר
פה..),התאבדות,רעל,חנק,תלייה..
תבחרי..."
"אני לא יודעת..רגע אתה לא אמור להיות גורל!?"
"נכון..."
"אז מה אתה שואל אותי?! אלוהים אדירים איזה חובבנות!!"
"אלוהים!? מה אלוהים?! אויש...בסדר אז גילית אל תפיצי..
שונא מתחילים..."