רציתי שתראה אותי, ניצבת גאה מול כולם, משירה מבט אל העיניים
הסקרניות, בוחנות אותי בעוד אני עומדת בפני הרגע הגדול ביותר
בחיי. רציתי שתראה אותי, נושמת את רגעי התהילה שלי, ניצבת
איתנה ומאושרת בשיא האבסולוטי שלי, בתקופה היפה ביותר שלי,
כשאני מצליחה מאי פעם. רציתי שתראה איך אני מחייכת בנצחון, איך
אני מושיטה ידיי לברך את כל אלו שעוד לא התברגו להם בפסגת כל
הזמנים. מלווים נשיקות ושביעות רצון. שלמים בהחלטתם. רציתי
שתראה אותי, ותתמלאה גאווה, על כך שאני מחייכת ביושר, מלאת
אהבה, על כך שסופסוף הגיע הקץ לחיפושים, למרדפי הסרק, ומצאתי
נרגשת מה שביקשתי לעצמי מהיום בו נולדתי, ובמהלך כל חיי
השלמים. רציתי שתראה אותי, ותחזק אותי על כך, תיגש למלא את
חלקך העיקרי בסצנה הזו, תפוס מקומך ותפקידך, שיא שאינו נופל
משלי. זהה. שתחבק בחום, נרגש לא פחות, תחמיא, תהייה חלק אמיתי
מסיפור ההגשמה הזה. שתהייה לצידי כשאתחיל פרק חיי החדש, כאדם
מחוייך יותר, כאדם שלא חסר בו דבר, והוא מרוצה ואפוף שלווה.
אתה לא באת.
והרגע היפה הפך למר כל כך, כי מצאתי עצמי חווה אותו בודדה,
לבדי. כל אותו הזמן, התרוצצה במוחי המחשבה, איה אתה, מדוע לא
הופעת. דמותך וקולך היו כל כך חסרים לי אז, שלרגעים חיפשתי
לסיים את הכל בבושת פנים, אניקליימקס אמיתי ושוחק. רציתי להעלם
משם מהר ככל האפשר. הרגשתי, למרות ההוויה העצומה והאנשים
שריחמו עליי כשאיבדתי את חלום חיי, שזהו רגע מבוזבז, שיכול היה
להיות מושלם, שיכול היה להיות שמח יותר, עדין יותר, חי יותר.
אבל אתה לא באת. ואלו שחיזקו את ידיי ואיחלו, לשווא, מחוסר
ברירה, ואני נכלמת בבושה ובחוסר אונים, לא היה בהם די כדי לשמר
לנצח את התמונה הזו, לחקוק אותה כנקודת מפנה קריטית. היא אכן
כזו, אך מפוסלת פחות בעיני. אני אפילו מעדיפה לשכוח אותה.
ומדוע לא באת, אינני יודעת. גם לא בדיעבד, אינני מצליחה להעלות
על דעתי תירוץ מספק דיו על פספוס הרגע הכי חשוב שהזדמן לי,
שהיה כל כך משמעותי. היתה זו, בעצם, הונאה לשמה, לא במקומה.
התאכזבתי ממך, נפגעתי ממך, כי רציתי שתראה אותי, שתחלוק איתי
את מלוא התום והכנות, את הטוהרה במלואה. חיכיתי לך כל כך הרבה,
ובכיתי ארוכות, בכיתי ציפיותיי השחוקות, שכן רק אתה היית חסר
שם, למורת רוחי המיואשת, האומללה.

רציתי שתראה באילו מקומות בדיוק אני צריכה אותך, באיזה דיוק
אתה משתחל לכל חריצי נפשי והרגליי, איך אתה הדבר הכי חשוב ברגע
שלי, איך מכאן לכיוון צפון אני שלך בלבד, גבוהה ומלאת שמחת
חיים. אבל אתה, אתה לא באת. כמו בלעה אותך האדמה.
והנה נותרתי כאן, עלובה מכשהייתי, סתורה ומוכנה- לאבד הכל.