צריחת השחפים. צוקים לבנים.
דאינו מעליהם. והים היטיב עמנו.
אחר כך לקחת את ידי בידך במורד הצוקים.
לא ידעתי אם ללכת. אם לרוץ. אם לעוף.
אם אוחז במתנייך, הנתרסק על סלעי החוף?
או נתגלגל בחול הרך והחם. צוחקים וצוחקים.
ועיניך הבורקות נוצצות. אני אדוג לי דגים בבריכות עינייך.
או אשתה את השמחה מתוכן עד לרויה.
עד שאוחז בך בחוזקה ואשתה מפיך שיקוי של אהבה.
ותבוא רוח קרירה להצן את גופותינו בין חגוי הסלעים
עת אלקק מגופך את מלח הים,
וראשך המתולתל נח בזרועותי.