להגיד שהחיים לא תמיד פיירים, זו בהחלט לשון ההמעטה של החיים.
נכון יותר לומר שהחיים הם לא פיירים נקודה. הלו ברור לכולנו
(כן, אני בהחלט מתכוונת גם אליכם), שאנחנו לא מקבלים מהחיים את
מה שאנחנו זכאים להם מלידה. אנחנו לא ביקשנו לבוא לעולם
נכון??? נכון מאוד!!! אז בתור שכאלה, הזכויות שלנו אוטומטית
מכפילות את עצמן (לפחות), וככה מגיע לנו הכל מכל וכל. אנחנו לא
צריכים לעבוד קשה בכדי להשיג דברים, כל המשאלות שלנו צריכות
להתגשם במיידית, אנחנו חייבים לקבל את כל מה שאנחנו רוצים כאן
ועכשיו והכי חשוב אסור במלוא מובן האיסור להגיד לנו - לא!!!

אין מה לעשות, ולפי דעתי גם אין כאן וויכוחים, כי כמו שכבר
אמרתי, אנחנו לא ביקשנו לבוא לעולם. לא רק שלא ביקשנו אפילו לא
שאלו את דעתנו לפני כן (אני יודעת שיש כאלה שחולקים על כך,
ומאמינים שנשמה בוחרת את הוריה, אבל זבשכ"ם, כי אני לא). לא
התייעצו אתנו, לא נתנו לנו זכות ראשונים להטיל וטו על הורה זה
או אחר, על חיים מסוג זה או אחר, ובכל זאת כולנו היינו עוברים
במשך 9 חודשים (במקרה הטוב), כולנו הגענו לעולם, עשינו את
המוטל עלינו (ברית בריתה וכאלה), חייכנו למצלמות, השתנו
בחיתולים, מצצנו שדיים, שתינו עיסות דביקות ומגעילות, גיהקנו
כשצריך, בקיצור היינו תינוקות לדוגמא. הבעיה התחילה כשהגיע זמן
התשלום, או כבר אז התחילו הצרות, כי לאחר ששימשנו כתינוקות
לדוגמא במשך כל כך הרבה שנים (כל אחד והקצב שלו), ואח"כ ילדים
לדוגמא, כשהגיע זמן הבוגרים, שבו היינו אמורים לקבל כל מה
שאנחנו רוצים, כמו תמיד, או לפחות כשלא קיבלנו זאת, לא ידענו
שאנחנו רוצים את זה, כי מה הבנו מהחיים שלנו, לפתע פתאום
התבגרנו, קיבלנו שכל והפכנו בן לילה לאדם וחווה לאחר נגיסת
התפוח.

ותפתחנה עיננו, רצוננו וחשקינו, פתאום אנחנו יודעים הכל,
מבינים הכל ורוצים הכל, וככאלה יצאנו לעולם הרחב ודרשנו את
המגיע לנו, כנולדים בעל כורחם. אז הסבירו לנו (אמנם בנימוס,
בהתחלה לפחות) שלא כך העניינים עובדים בחיים האמיתיים, בעולם
האמיתי, שלפתע פתאום אנחנו מהווים חלק בלתי נפרד ממנו. כאן
למדנו את השיעור הראשון והמשמעותי ביותר בחיינו, אין שום סיכוי
הקל שבקלים, שנקבל ככה סתם ובלי סיבה מיוחדת (קשרים, פרוטקציה,
ויטמינים וכו') את כל מה שאנחנו רוצים, ואם כבר רוצים להשיג
משהו (לא גדול חס וחלילה) אז צריך לעבוד קשה מאוד בשבילו, צריך
לעשות מאמצים מפרכים, שמיניות באוויר, ופעלולים במים וגם אז
הסיכויים לקבלו הם בערך כסיכוייה של בתולה להיכנס להריון (בלי
התערבות רוח הקודש), ואז חלחלה לתוכנו ההבנה, שלמרות העובדה
שרוב חיינו אמרו לנו כל הזמן כמה אנחנו, יפים, מושלמים,
מוכשרים, מדהימים, שונים ומיוחדים, בעולם האמיתי, אותו רק
למדנו להכיר, אנחנו בדיוק כמו כולם.

אין מה להגיד, היקום חכם, הוא יודע בדיוק מה לעשות ואיך, עובדה
אנחנו מגיעים לעולם כבורים וגם אם לא, אין לנו כל דרך תקשור עם
העולם החיצוני. אין לנו את האפשרות של להישאר ברחם, וגם עניין
הגדילה לא ממש בידינו, כך שכל שנשאר לנו זה ללכת עם הזרם,
לעשות את המצופה מאתנו ולקוות שהחיים האלה כמו שהם, יעברו כמה
שיותר מהר, בלי יותר מדי תקלות ולנסות להוציא את המיטב ממה
שיש, לא???? אז בפירוש לא, כי למרות העובדה שהחיים לא תמיד
פיירים, הוגנים וכו' זו לא סיבה לא לקום ולדרוש את המגיע לנו,
ולא רק כי הגענו לעולם, אלא כל אחד לפי כשרונו, תחומי
התעניינותו ורצונותיו, כל אחד שיצליח במה שהוא רוצה להצליח ולא
בגלל שרוצים ממנו, מצפים ממנו או חושבים שהוא יהיה טוב בזה,
אסור לנו לוותר על החלומות שלנו, אנחנו מוכרחים להילחם עליהם,
כי בסך הכל הכללי הם כל מה שיש לנו.