כל אחד שומע את הסיפורים האלו על הנשים המוכות.... אלו שהבעילם
שלהן מתעללים בהם - נפשית ופיזית... ותוהה - למה? למה לעזזל הן
לא עוזבות??


אז... אני לא "אישה מוכה"..

הייתי. ילדה מוכה.

שנים... כל ילדותי.

תמיד אמרתי לעצמי - כשאני אגדל - אף אחד לא ירים עליי יד.
אף אחד!!!

איכשהו לפני זמן מה... הייתה לי מערכת יחסים עם בחור שנורא
נורא אהבתי.
נורא.
אבל הוא ... פתאום היום קלטתי... היה מהסוג המתעלל.

לא. הוא אף פעם לא הרים עליי יד.
הוא פשוט לא היה צריך.

הוא היה מסתכל עליי במבט מזלזל .. ואומר לי "אני לא מבין מה
אני עושה איתך... את כל כך... " ופה הוא היה מוסיף איזה
משהו... דפוקה, כלום... וכהנה וכהנה.

ואני הייתי מתכווצת בתוכי.. ושותקת.

פעם אפילו הלכתי... אבל הוא הסתכל עליי.. ככה.. במבט הזה שלו..
אמר לי "שבי" עוד איכשהו שיחקתי אותה חזקה... ואז.. "נו שבי..
אני מצטער" והייתי חוזרת לשבת..

חלף כבר זמן מה מאז ניתקתי איתו את קשריי.

בזמן האחרון הוא חזר להתעניין בי... לא יודעת למה.
יצאתי עם מישהו.. היה לי טוב איתו...
כבר ביציאה השנייה שלי עם הבחור החדש... החלטתי שזו הדרך של
אלוהים לפצות אותי. לשלוח לי את הבחור החדש הזה... ש... טוב...
הוא פשוט פיצה.

ומתוך שום מקום.. פתאום ההוא חזר לי לחיים.. בשאלות בנאליות
לחלוטין...
"טוב לך"... "אתם חברים"... "איך הוא"... כל מיני שאלות כאלו
מפגרות.

אני והבחור החדש שלי נפרדנו...

לפני כמה ימים ההוא עוד פעם בא אליי... ושאל אותי את כל השאלות
האלו שוב.. "אז מה איתך ואיתו" ו"אתם עוד ביחד"... וכמה שרציתי
להגיד "כן!" רק שיעזוב אותי.. לא יכולתי... אמרתי "לא, אנחנו
לא ביחד"... ואז התחילו השאלות "למה".. וכל אלו... איכשהו
יצאתי מיזה...

במקביל לכל זה... אני מדחיקה המון דברים... והרבה דברים
מהמערכת יחסים שלי עם ההוא לא זכרתי.. (אפילו שהיא הייתה לפני
כמה חודשים) בחודש וחצי שעברו, דרך החלומות שלי, התחלתי
להיזכר... פשוט חלמתי על קטעים שהיו לנו וניזכרתי.

וניזכרתי איך החברות שלי אמרו לי "אל תצאי איתו!!" ואני לא
שמעתי להן... כי חשבתי שהוא הכי מדהים בעולם.. טוב לא הכי
מדהים... אבל.. בחור טוב.
חשבתי שהסתכלתי לו לתוך הנשמה.
באמת האמנתי בזה...

לכל הדברים שהוא עשה מצאתי תרוץ. לכולם.
ועד עכשיו עוד האמנתי בזה.

היום.. הוא שוב פנה אליי. כנראה עיצבנתי אותו באיזו דרך... לא
יודעת..
בדברים שהוא אמר לי... הבנתי פתאום שהוא מאלו ש"מתעללים"...

בלי קשר לנושא השיחה שלנו הוא פתאום זרק לי.. "אל תשכחי שאני
זרקתי אותך" ... ו"עם בחורות כמוך אני לא אסתובב ברחוב"...

עכשיו.. שעות לאחר זה... כשקצת התחלתי לעכל את הדברים שלו...
פתאום חשבתי על זה.. הוא חיכה שאני אהיה לבד.. כדי להגיד לי את
זה.

וחשבתי על זה... שאם הלכתי איתו - מה זה אומר עלי?

אחרי שתמיד אמרתי שאני לא אלך עם אנשים שיזלזלו במי שאני...
שיבנו להם מורן אחרת... שהם רוצים.
מורן ציתנית.. זו שעושה מה שאומרים לה... זה ששותקת.

זו.

איכס אותה אני שונאת...

היא חיה מספיק שנים.

והוא.. איתו.. החזרתי אותה שוב..

ולא - הוא לא אשם!
אני אשמה.

אני אשמה שהסכמתי, גם אם לא במודע, הסכמתי. נשארתי.

הרבה אחרי שנפרדתי ממנו.. עוד הייתי איתו.. כל מה שהוא ביקש.


ואני מגעילה את עצמי.. עכשיו.

מגעילה כי האישה הזו.. שתמיד אמרתי - כילדה, שלא אהיה!!! בשום
פנים ואופן!!! פתאום נהייתי היא.

זו אני.. מבפנים.... וצריך רק את הבן אדם הנכון (או הלא נכון)
שיגיע כדי להוציא את זה.

ואני?
אני בטח אהיה מאלו המוכות... שאף פעם לא עוזבות.. ותמיד אבל
תמיד! סולחות