(חוץ, בית-עלמין ירקון, יום).

רנה: שיואו, איזו הלוויה מדליקה.
סאנס: את'דעת, זו פעם ראשונה שלי, בהלוויה.
רנה: מדליק.
סאנס: אה.
רנה: יש לי מילה יפה לומר, אבל אני לא בטוחה שזה במקום לומר
אותה.
סאנס: מילה ממש ממש יפה?
רנה: כן.
סאנס: נו, תאמרי.
רנה: לא.
סאנס: פא-קוף, תאמרי.
רנה: לא. מה יש לך מקוף?!
סאנס: לא אומר אם את לא אומרת.
רנה: אל תאמר.
סאנס: נו.
רנה: לא אומרת.
סאנס: אבל כבר התחלת, נו. לפחות תגמרי!
רנה: (משחקת בשיערה) אבל.. נו, לא.
סאנס: אני לא מאמין עלייך! רק בגללך בכלל באתי להלוויה הזאת,
ועכשיו את לא מוכנה אפילו להגיד לי מילה יפה, שאת יודעת שאני
רוצה לשמוע?!
רנה: נכון.
סאנס: (משלב את ידיו) יותר אני לא בא איתך להלוויות.
רנה: ואם זאת תהיה הלוויה של אמא שלך?
סאנס: את הורגת לי ת'אמא?
רנה: בתיאוריה, נו.
סאנס: אני אבוא, את לא תבואי.
רנה: ואם זאת תהיה הלוויה של הכושלהאמאשלך?
סאנס: בואנה, אל תתחילי איתי.
רנה: מי מתחיל איתך?
סאנס: את מנסה להרוג לי ת'אמא!
רנה: אוף, שתוק כבר.
סאנס: מה ביקשתי?! מילה יפה? מילה אחת יפה? לא, לא, לא, היא לא
יכולה, לא, לא, לא, קשה לה מדיי, אה? קשה. קשה לומר מילה יפה,
למרות שהיא התחילה. היא חייבת להשאיר אותי עם כל תאוותי בידי.
רנה: תאוותך איפה?
סאנס: בידי. זה באבסטרקט. שמעתי את זה איפשהו אתמול, אז
השתמשתי. מילה יפה, אה?
רנה: קצת.
סאנס: טוב, את יכולה להודות שזאת מילה יפה.
רנה: אהם... כן. קצת.
סאנס: אז תגידי.
רנה: מה?
סאנס: את המילה היפה.
רנה: אתה בהלוויה!
סאנס: אני אמרתי לך מילה יפה!
רנה: אתה בהלוויה!
סאנס: בואי נתחמק!
רנה: סאנס...
סאנס: רנה!
רנה: סאנס...
סאנס: נו כבר! תגידי! כולה מילה אחת יפה, לא ביקשתי שתגידי לי
המון מילים יפות, נכון?! אחת! ואת רצית עוד להגיד אותה
בהתחלה!
רנה: אבל...
סאנס: נו!
רנה: אנשים מתים מסביב.
סאנס: כבר מתו.
רנה: אנשים בוכים.
סאנס: גם אני!
רנה: אוי, אתה נורא. אסור לך ללכת להלוויות.
סאנס: אז תגידי.
רנה: לא.
סאנס: אל תגידי.
רנה: מנסטרואציה.