ארבע לפנות בוקר . אני שונאת את השעה הזאת .
אם כבר ארבע לפנות בוקר - שיהיה מוצדק .
היום זה לא מוצדק . היום אני רק יושבת ובוהה במסך המחשב ,
ולא מבינה מה לא בסדר אצלי .
כל כך הרבה מחשבות רצות לי בראש , ואני לא מסוגלת לעצור
ולחשוב ברצינות אפילו על אחת מהן .
הן כל כך מפחידות .

"אני גדולה" אני רושמת לי באותיות גדולות "א-נ-י ג-ד-ו-ל-ה".
ממש גדולה . אתה נמצא במערכת החינוך הגרועה בארץ הזאת
וסופר את הימים לצאת ממנה  ,ופתאום , ביום אחד הכל מתפוגג .
כל מה נשאר לך זאת תעודה . פיסת נייר עם סמל של משרד החינוך .
ואתה לא מבין : "לאן עכשיו ?" לאן כולם נעלמו ?
ופתאום אתה מקשיב הרבה יותר לחדשות . מפחד . אתה מכיר
לפחות שני אנשים שמשרתים ברמאללה , ומה יהיה אם זה
מישהו מהם ? נגמרה המהדורה . זה לא מישהו שאתה מכיר .
אתה נושם לרווחה . אתה נבהל מזה שאתה נושם לרווחה .

"אני גדולה" אני חושבת . בת 18 וחצי . כל כך גדולה... ובעיני
כל כך קטנה .
"מה גדולים עושים ?" אני חושבת לעצמי .
ובגלל שאני לא כל כך מתמצאת במה שגדולים עושים אני מחליטה
לשכוח .
בצעדים קטנים ומהוססים אני מדדה למטבח ופותחת את
מגירת השתיה החריפה . יש לנו ויסקי ? יש .
שליחת יד אל הארון ואני כבר אחרי הלגימה הראשונה .
איכס , זה דוחה .
אני לוקחת איתי את הבקבוק לחדר , ושותה ושותה ושותה .
כל כך מגעיל לי . כל כך מגעיל לי מעצמי .
מתי לא היה מגעיל לי מעצמי ?

ופתאום - אני בוכה .
אני לא יודעת למה , אני פשוט בוכה .
ואני בוכה על הכל , משתעלת ובוכה . עד שאני רועדת ,
ולא מפסיקה .
והדמעות זולגות לי וזולגות , ומרטיבות לי את כל המיטה ,
ואני פשוט לא יכולה להרגע .

קמתי ושטפתי את הפנים . לא , אני לא מרגישה יותר טוב .
אני מביטה בעצמי במראה , ורואה בחורה עצובה , עם עיגולים
שחורים מתחת לעיניים , ואדמומיות באיזור העיניים והאף .

ומה יהיה איתי ?

ארבע לפנות בוקר . אני שונאת את השעה הזאת .
אם כבר ארבע לפנות בוקר - שיהיה מוצדק .
היום זה לא מוצדק .