זה עתה חזרתי מדודה סלבה טעון ונחוש במילים החסרות לי.
בת תשעים הדודה סלבה, וכשהיא מדמעת משום מה שנינו מצטחקים
כילדים משולחי רסן וגיל. והמילים שאמרה לי היו כמו מילות השיר
שכתבתי אמש, כאילו וחשתי את שתספר לי בטרם אבוא אל מיטתה ללטפה
ולהקימה. יש בזיקנה שאין בה טינה דבר מה מזכך ומרגיע. אני שואג
בקול ומזמר לי אופרטות  מזוייפות ודודה סלבה מהסה אותי ביד
מלווה במקל. גם בגיל תשעים חשוב לדודה סלבה מה יאמרו השכנים.
תמיד כשאני מצוי עם הדודה סלבה, יש לה את הזכות המלאה לגעור
ולשוב לחיים. שהרי מי אני אם לא, לאחר ככלות הכל, אותו ילד קטן
שמעט הצהיב עם השנים.
מה כבר היה לנו בצלחת. מעט מלפפון קצוץ נכון ביד רועדת
ועגבניות מפולחות בקווים ישרים. וממרח מיונז ודג מלוח משובש
בבצל שהכינה "במיוחד בשבילך". תיקח לך קצת יי"ש אומרת לי הדודה
סלבה ומוסיפה בי התראה שלא לפתוח בקבוק חדש שאולי צריך יהיה
לתת לדוקטור. שהדוקטור יקנה לו לבד משקה, אני סונט בה והיא
אומרת לי מה אתה מבין, היום זקנים מביאים בקבוק לצעירים ולא
להיפך.ופתע היא מבחינה שאני נושא סיר זכוכית מלובן בו נחבא זוג
מנות פלפל אדום ממולא באורז מטוייח ברוטב קרוש, קפצה הדודה
סלבה למשוך מידי את הבושה הזאת. עוד יחשבו שאצל הדודה סלבה אין
מה לאכול. היא עשתה אוי אוי אוי כמו שדודות יודעות לעשות,
הביטה כלא מאמינה, והורתה לי לשבת, כי לבוא אל דודה סלבה עם
דבר מזון הוא מעשה שאין לא כפרה. אפילו לא לילד קטן שנסדק
מהזמן.
ישבנו קרובים קרובים והדודה סלבה דיברה ולא שתקה. וככל שתכפו
הצרות והדמעות, אני בשלי - שר ומצטחק. דבקתי בצרותיה והוקל לי.
אה, המשיגאנער, ממשיכה הדודה בשלה, ואל אפי מגיחים מהכיור
והסינור ריחם הנשכח של אימהות. כן, גם לי היתה אמא ועתה יתום
אני שנים ארוכות מהנדרש.
תאכל תאכל, היא אומרת ומחממת במיקרוגל עוגיית קינמון קפואה.
אולי גם אני אוכל עוגייה, מתחשק לי פתאום, היא אומרת ואני יודע
כי היא מכינה עבורי גם את העוגייה השנייה. טריק של דודות
שאוהבות לראות ילדים אוכלים. אני מוחה, אבל בעצם, טוב לחוש
ילד.
פגשת את הדודה סלבה וכאילו פגשת את כל הדודות שבעולם. היא
מספרת על תחלואים ורופאים, על הראייה הלקוייה, ואני שם לב שהיא
אינה חובשת משקפיים כלל. ראשה נקי משיבה ופניה יפות ואור
בעיניה. וכבר היא מהלכת בחדר בצעדים מדודים וקטנים, וידיה
נקיות ממקל !
וכשעזבתי את דודה סלבה במעוף הנשיקה וטפיחת אחוריים רעננה,
אמרה לי הדודה סלבה כי אף פעם לא הספיקה להיות בת חמישים. אף
פעם לא חגגו לי יום הולדת, אף פעם, אמרה הדודה סלבה וקולה חדל,
ספק מחוייך ספק מבוהל. והיום היה משפט זה נכון מתמיד.
זה עתה חזרתי מדודה סלבה טעון ונחוש במילים החסרות לי.