"אפילו גורילה יכול להיות נשיא, רק תביאו לו מאפרת, ויועץ
טוב".
- לאנס קורווין



"אני רוצה להיות גורילה", הוא אמר.
-"למה?", שאלתי בהתפלאות.
"כי גורילה היא חזקה, ואנשים חזקים הם אנשים בעלי שליטה".
"אבל זה גורילה, לא בן אדם".
-"זה משנה?".
-"אל תתנשא, אין אנשים שהם גורילות".
-"אל תכניס לי מילים לפה", הוא אמר.
-"זה משתמע מדבריך", עניתי.
-"בכל זאת אני רוצה להיות גורילה",
-"זה יעבור לך, תאמין לי".
הוא פתח את פיו לדבר, אך לפתע השתתק, והסתגר בתוך עצמו, הוא
נראה מגוחך באותו רגע, נראה כמו אדם שמנסה לחשוב בכוח, לא
הבנתי מה הוא עושה?, לרגע חשבתי שמשהו בו לא בסדר,הוא התחיל
להתגרד, וקולות משונים החלו לבקוע מגרונו, שאלתי לשלומו, אך
הוא לא ענה, רק התבונן בי והחל לקפץ במקום שעמדנו, אנשים מסביב
החלו ללטוש בנו מבטים, התחלתי להסמיק, לא ידעתי מה לא בסדר, עד
שהבנתי  - זה היה ברגע בו התחילו לצמוח לו שערות על כל מיני
מקומות בגוף בקצב לא יאומן, תחילה היה זה על פרקי הידיים, ואז
עבר אל הצוואר, וכן גם בקע מתוך חולצתו, ולבסוף החל כל פרצופו
להתמלא בשערות, חשבתי בהתחלה שהוא חולה, שחטף איזה וירוס, אבל
לפתע הוא החל להתנפח, החולצה שלו נקרעה מעוצמת השרירים, והוא
נשאר במכנסיים,  כאשר מעטה ענקי של גורילה מכסה את גופו.
-"זה מה שרצית?", שאלתי אותו, כאשר התבונן בי בשני עיניו
הנפולות.
-"עכשיו אני רץ לראשות הממשלה", הוא ענה.
-"זה באמת שווה את הטרחה?".
-"אל תדאג", הוא אמר, "יש אנשים שמקריבים יותר בשביל פחות".
-"זה עדיין לא הופך את זה לבסדר",
-"זה אף פעם לא בסדר, "בסדר", זה לא העניין".
-"אז מה כן העניין?", שאלתי.
-"שום דבר, פשוט לחיות - אני גורילה עכשיו, אתה נשארת בן
אדם".
-"ו......", פניתי אליו בהשתוממות, לא הבנתי מה ניסה להגיד.
"ו......מה?".
"אז אתה באמת רץ לראשות הממשלה?".
-"כן", הוא ענה.
-"ומי יבחר בך?, אתה גורילה".
-"אל תדאג", הוא פנה אלי, "יש יותר גרועים".
-"אני מתחיל לחשוד שיש פה איזושהי אמירה, איזשהו מוסר השכל".
-"אלא החיים בן אדם".
-"חכה שנייה", אמרתי, "קול אחד כבר יש לך".
-"תודה", הוא ענה, והלך לדרכו.