תמיד כשאני חוזר לתל אביב ונוסע באיילון מכיוון דרום אני עולה
ביציאת ארלוזורוב.
גם בגלל שזו הדרך הקצרה יותר להגיע הביתה ,אני חושב, וגם
ובעיקר בגלל מגדלי עזריאלי.אני מגיע לגשר מביט שמאלה ונאנח.
הרמזור תמיד אדום כך שיש לי זמן להסתכל בשני המגדלים המוארים
.
דבר ראשון הם יפים. גדולים ולבנים עומדים מעל התנועה הזורמת
וגורמים לי שלווה. מסוימת.
בתוך כל המציאות האיומה שמסביב, הלחץ הגדול מפני פיגוע נוסף,
המלחמה המתחוללת בשטחים, יש משהו בעוצמה של המגדלים, שגורמת לי
להרגיש בטוח. כמו חיל האוויר, כמו הטנקים, כמו משהו שאומר: "
אם יש לך בנינים כאלה אי אפשר לנצח אותך".
תמיד כשאני עוצר ומסתכל במגדלי עזריאלי אני גם בודק לשלומם
לראות, שהם עדיין עומדים שם, ואז אני יודע, הכל בסדר, עדיין.
(נכתב לפני ה-11/09/01 ). |