"רוצה לאמץ כלב?" שאלה אותי נערה זהובת תלתלים, פיה רחב חושני
ורב הבעה, מתקרבת לעברי וממשיכה אומרת "מצאתי שמונה גורים
מסכנים בקופסא בתוך פח ברחוב ליד הקניון".
"מה?" עניתי נדהם, "אני לא מאמין, איזה אנשים יעשו מעשה
שכזה?!" שאלתי אותה מה עשתה עם הגורים, מפגין סימנים של
סימפאטיה אל אותה נערה שהייתה יפה עד מאוד בעיניי ואומר לה
שאילו היה זה אני שנתקל בגורים ברחוב אז הייתי אוספם אליי
ומאמצם עד שאמצא להם בית.
"לקחתי אותם הביתה. לא יכולתי להשאיר אותם למות בפח אשפה,
עכשיו נותרו ברשותי שניים אחרונים, שישה כבר מסרתי", אמרה מלאת
רגש.
"אז מה אתה אומר, אתה מעוניין בכלבלב חמוד?" המשיכה לשאול
ודמעה קטנה החלה זולגת מעינה האחת.
בגרון ניחר ובלב כואב עניתי לה כי יש לי כבר כלבה אותה מצאתי
ברחוב, והצעתי לעזור לה למצוא להם בית חם. אז "מאיזה גזע הם?"
שאלתי.
"גולדן מעורבים,אם הם היו גזעיים אז לא הייתה כל כך בעיה למצוא
להם בית אבל אנשים מעדיפים כלב גזעי, למרות שכלב מעורב יותר
חסון וגם בדרך כלל יותר חכם." אמרה ואז החלה לבכות במשך מספר
שניות והמשיכה "כשהגעתי למקום לא האמנתי למראה עניי, היו שם
שמונה גורים, מתבוססים בתוך השלייה, דם והפרשות. ככה, באמצע
הרחוב, באמצע היום ועוד ליד הקניון. הכי גרוע היה כי עורב שחור
ניקר באחד הגורים למוות."
"מה שאינני מבין זה איך אנשים מסוגלים למעשים אכזריים שכאלה.
איך הם נותנים לכלבה שלהם להיכנס להריון ואז משליכים את הגורים
ברחוב כמו פסולת. והמשכתי לתהות איך זה אנשים מגדלים משך חייהם
כלב ואז כשקשה להם הם זורקים אותו באזור תעשיה או הכי גרוע ממש
בדרך לנמל התעופה".
"מראה אותו עורב המנקר למוות בגור האדיש לא יצאה מראשי. זאת
הייתה התמונה האחרונה אותה ראיתי לפני ועצמתי את עיניי בלילה.
אולי תאמץ עוד כלבלב, תראה איזה מתוקים הם," אמרה בדיוק
כשהאוטובוס נכנס לתחנה. נחפזתי לעלות, חייכתי לעברה ואיחלתי לה
בהצלחה עם הגורים וכי אני מקווה שהיא תמצא להם בית חם.
אחרי שעליתי לאוטובוס נזכרתי שלא שאלתי אותה לשמה. פתחתי את
החלון הפונה למדרכה שם עמדה וצעקתי לעברה "לא אמרת לי את שמך"
"לינור", היא ענתה.
"לינור".