על השולחן היו מונחים שישה כדורים. שאלתי אותו- "לשם מה כל
הכדורים הללו?"
הוא חייך אלי את החיוך התמים שלו וענה- "האדום הזה שכאן, הוא
בשביל אהבה, הכחול שם הוא בשביל שיהיה לי חוש הומור, הלבן הוא
כדי שאהיה חכם יותר, העגול הוא כדי שאהיה חזק יותר, השחור
המרובע הוא כדי שאהיה נחמד יותר, והורוד הוא בשביל שאף-פעם לא
אכעס..."
-"אתה משקר, נכון?"
הוא השפיל מבטו, ואז הביט בי בשתי עיניו הכחולות. עיניו
הכחולות שהיו כמו חומות של שתיקה. כי על העבר לא דיבר, ולא היה
לו שום דבר אחר חוץ ממנו...ואז הוא פתח את הפה, וסגר אותו חזרה
בהיסוס. כאילו רוצה להגיד אבל לא יודע מה...כאילו רוצה לספר
הכול אבל לא יודע מאיפה להתחיל...לא יודע מה לחשוף ומה לומר
ומה להמשיך להסתיר.
ואני, אני הבטתי בו בעיניים החומות שלי. בעיניים החומות שביקשו
תשובה, רמז, קצה של חוט...
כי רציתי לדעת ורציתי לעזור. אבל הוא לא רצה. הוא רצה שאחשוב
שהכדור האדום הוא בשביל אהבה, הכחול הוא בשביל שיהיה לו חוש
הומור, הלבן הוא כדי שהוא יהיה חכם יותר, העגול הוא כדי שהוא
יהיה חזק יותר, השחור המרובע הוא כדי שהוא יהיה נחמד יותר,
והורוד הוא בשביל שאף-פעם לא יכעס...