חדר שמואר בכתום ע"י התריס מצד אחד ומלו הדלת החצי פתוחה
מכניסה אור חיים לחדר החשוך.
גבר מבוגר יושב מול שולחן כתיבה ישן, הבית ריק ומבחוץ שומעים
צפירה.  הקשיש מוריד את המשקפיים ומתעסק במשהו על השולחן מפאת
החושך לא רואים מה הוא עושה.

הוא פתח בצעקה כי הוא ידע שאני כבר לא שומע טוב."אהלן סבא, מה
קורה איתך ?", בחוץ שמעתי את הצפצוף, הייתי צריך ללכת עם שלומי
היום לביה"ח. אבל לא עכשיו, זה לא נוח, אני חייב לסיים לשמוע
את זה.
"ומה קרה לכל החלומות שדיברנו עליהם ?" פיספתי איזה שתי שורות
כי חשבתי, עכשיו אני אצטרך לשמוע  את זה שוב מתישהו, ושוב זה
יכאב.
"אני יודע שזה דבר אכזרי לעשות ,ולמען האמת אתה הסכמת איתי,
שאם הגעת עד לשם לא יוכלו לדרוך עליך יותר..." אבל לא ידעתי
שככה זה יעבור שכל יום הדברים ישארו, תפתח תקוות ומה יצא
מזה... כלום ! ואתה ממשיך ותמיד נשאר אתה, למרות שאתה בטוח כל
פעם שאתה יכול להשתנות, שהשתנת שעכשיו אתה יותר טוב, פעם טוב
לב לעולם ומדוכא מבפנים ופעם אכזר חסר רחמים, מוסר או צלם
אנוש, ובסופו של דבר חסר חברים, או הנאה. ועל שני המצבים אמרת
שזה טיפשי, בגלל זה לא הפסקת להשתנות. ונשארת אני.


"חשבת שתהיה פעם מישהו, אבל אתה לא, נכון ?!?
אז אולי תפסיק לפחד או לקוות ופשוט תגמור את זה כבר.
אתה בטח יושב לבד בבית והפנים שלך נראות כמו הצרות שלי, תרתי
משמע", צחוק של כמה שניות ואז הוא ממשיך "הזין עוד עומד, זקן?

אני מניח שאתה לא בוכה, אתה שומר הכל בפנים כמו שתמיד עשית,
והטייפ שבו הקלטת הזאת בטח ישן כמוך, ואתה מתבאס עכשיו
שהקלטת, לא פג תוקפה , והיא עדיין משליחה בך את האמת, שבה
הפסקת להאמין. ובטח גם יש חושך, וכבר בטוח עד עכשיו דמעה או
שתיים. אתה שמח ילד ? הרבה זמן כבר לא קראו לך ככה נכון, מתי
לאחרונה נגעה בך אישה ?
עד עכשיו כבר בטח עינייך שורפות מרוב הניגובים של הדמעות ..."
ואז הוא עצר, חיכיתי שכבר יגמר לו המרץ ...
"...ומה אם אתה יושב עכשיו וצוחק, על כמה שאני פתטי עכשיו, על
איך שזאת הייתה תקופה מחורבנת ושאני סתם ילד קטן ו-ווס, אז מה,
מה אין לי רגש ... יא זקן מחורבן אחד, לך תצחק על מישהו שהוא
לא אתה נראה אותך."

כשהקלטת נגמרה התחיל שיר של DREAM THEATER מהאמצע, זאת הקלטת
שפעם דור הקליט לאנה והייתי צריך אותה לפרויקט באומנות שעשיתי
עם איזה אחת שקראו לה אלה. לא צחקתי, וגם לא בכיתי, פשוט הלכתי
לבית החולים ושמעתי את המשך הקלטת עד הסוף.