גשו אתם הלום, אנשי- דמויות מתנועעות
אשר בחוסר בהירות הציגו עצמם מולי
הלאחוז בכם אנסה בכל מאוד?
האם עדיין לטירוף הזה כמה ליבי?
ובכן, אלי הגעתם, אקבל זאת בברכה
ועת מאובך מעורפל תעלו עליתכם
נרגש אני כנער, לבי מזועזע
מההבל הקסום האופף את מסלולכם

עמכם נושאים אתם מחזות עבר נפלא
ומעלים מולי צלליות נאהבות
ועם מזמור עתיק, חלוש עד לחישה
ידידות עבר נגלית, ראשונה באהבות
ושוב חוזר כאב, מתחדשת הקינה
של מבוך חיים שלמים, צעדה כה מפותלת
וקורא בשם טובים אשר שעות יפות שנה
גורל מהם, ועצר זמנם מלכת

את מזמורי העתידי לא ישמעו
אלו להם הפניתי פיוטי עבר
הקהל המאזין, הידידים, כבר נעלמו
והדהוד הזמר נגוז לו זה מכבר
כעת יוצא שירי אל ההמון הנעלם
תשואותיכם יעשוני נכא- נכאים
וכל אוהבי מזמורי בעולם
התפזרו, אם עדיין נותרו בחיים

ולפתע נאחז אני כמיהה כמו נעלמת
אל ממלכת העבר הרוחנית והשקטה
צף במנגינה חרישית ומעומעמת
מזמורי המגומגם, נבל- רוח לפריטה
צמרמורת אפפתני, הדמע מעיני נדחק
הלב הכמו- קשוח פתאום מרעיד אותי
כל ששייך לי באופק מרוחק
ומה שנעלם ממני, אמיתי