ישבתי בבר שעה ששני גברים, שיושבים לצידי, מתוכחים בלהט רב.
הצלחתי לשמוע רק חלק ממה שנצעק, שרובו ככולו הכיל קללות
עסיסיות מאוד.
בהמשך התברר לי שאחד מהגברים, מייקל וולר, היה חייב חמש אלף
דולר לבחור השני לירוי בוי. וחמש אלף הם לא סכום פעוט כאן
במערב.
ובעודם מתווכחים בלהט רב על כמה בדיוק מסתכם החוב ומי למי ועוד
כמה דברים שלא הבנתי מהרעש ששני אלה יצרו.
באותו רגע התחלתי לחשוש שמא כמה יריות יצאו פה לאוויר העולם,
ואולי ככה איזה כדור טועה כזה, בטעות כמובן, ימצא אותי והסוף
לא יהיה טוב. ואני כאחד שלא מסתבך בצרות, הדבר האחרון שחיפשתי
היה כדור בבטן ובטח שלא בראש.
החלטתי להעלם מהשטח רק לכמה דקות שהעניינים ירגעו. נכנסתי
לשירותים, ואין מה לדבר השירותים של המסבאה הבינונית הזאת היו
אחד השירותים היפים ביותר שנוכחתי בהם, מסוג השירותים שאתה לא
רוצה להשתין בהם מכיוון שחבל לזהם אותם בריח כל כך נורא. בפעם
הראשונה שנכנסתי לשירותים יצאתי משם מהר כדי להביט בדלת שוב
ולבדוק שבאמת נכנסתי לשירותים ולא לאיזה חדר של מישהו שעלול
להתעצבן כשיראה אותי שם וירה בי מחמת הזעם, כי לך תדע מי גר
שם.
בכל אופן בעודי נמצא בשירותים וככה אני מביט במראה סתם כדי
לסדר את המראה שלי, שמעתי הורדת מים מאחד חדרוני השירותים,
ומשם יצא ג'וש "יריה בראש" רימון.
ג'וש היה טיפוס שלא כיף להיתקל בו, וזה מה שאנשים עשו הם נתקלו
בו כי אף אחד לא רצה להיפגש איתו, חוץ מכמה טיפוסים מפוקפקים
שגם בהם כולם נתקלים. והג'וש הזה הוא לא מטומטם בכלל והוא פושע
לא קטן גם, היד שלו נמצאת בכל. אם זה הברחות של משקאות בגבול
ואם זה קזינו למהמרים הכבדים, אתם יכולים להיות בטוחים שג'וש
מעורב בצורה זו או אחרת.
וככה אז שג'וש יצא מהשירותים, אתם בטח מבינים למה לא כל כך
שמחתי שראיתי אותו, בלשון המעטה.
"ראית איזה בלאגן הולך שם בחוץ?" אומר לי ג'וש כאילו אנחנו
חברים ותיקים "כן" עניתי בקצרה "שני מטומטים אלו לא יודעים אחד
מהתחת של השני מתווכחים בקולי קולות על כסף, שלך תדע אם היה
שייך להם בכלל" הוא קובע "אז מי אתה חושב ינצח בויכוח?" שאלתי
למרות שידעתי שזה שאלה מטומטמת הרי מאיפה לו לדעת? הוא לא חוזה
עתידות או משהו כזה, אבל שאלתי שלא יחשוב שאני מתעלם ממנו.
"ינצח?" הוא אמר בלעג "אתה מצחיק אותי" הוא לא צחק "שניהם
צועקים שם בלי להקשיב הם אפילו לא מדברים בשפה שמוכרת לבני
האדם, שני כלבים תועים" הוא הנמיך את קולו פתאום "אתה יודע מה
קורה לכלבים תועים?"
"מה" עניתי מתוך תמימות "מכניסים אותם למכלאה" זה היה הדבר הכי
מטומטם ששמעתי בחיים שלי אבל המבט בעיניים שלו הפחיד אותי יותר
מהכל, לא ידעתי מה הוא מתכנן וגם לומר את האמת העדפתי לא לדעת.
פתאום, באמצע הדממה, הדלת נפתחת ובחור צעיר נכנס הוא הביט בנו
בחשש כשג'וש צעק לו "על מה אתה מסתכל, הא?" הבחור בלי לחשוב
פעמיים שכח למה הוא נכנס ויצא במהירות, אני לא מאשים אותו.
אני המשכתי לשטוף את הפנים בעצם לא הפסקתי מהרגע שראיתי את
ג'וש יוצא מהביתנים שבשירותים. הוא גרם לי להזיע בלי להפסיק
והלב שלי דפק שכל מה שעשיתי היה לשטוף את הפנים שוב ושוב
בתקווה שבאחד הפעמים שבהם אני אפתח את העיניים ג'וש יעלם.
ג'וש הוציא סיגריה והדליק אותה, הוא הציע לי גם אחת ואני לא
סירבתי, למרות שאני לא מעשן, כי להצעות של ג'וש לא מסרבים.
וככה עמדנו שתינו בשירותים של הגברים כאילו היינו חברים משכבר
הימים מעשנים סיגריה ומדברים. "אתה יודע" הוא אמר תוך כדי שהוא
מוציא עשן "אסור להשאיר חוב פתוח למשך הרבה זמן, במיוחד לא חוב
כזה של חמישיה, כי אתה יודע" הוא לקח עוד שאיפה מהסיגריה "ככל
שעובר הזמן הפרטים מתערפלים, ושהפרטים מתערפלים קשה לגבות חוב,
בטח לא של חמישה כזאת"
הוא איפר את הסיגריה בכיור והמשיך " אני אף פעם לא נוהג כך
כשיש חוב אני תמיד מסדר אותו מיד, אצלי אין בעיות" הוא צחק
ונתן לי מכה עם המרפק שלו במותני וגם אני צחקתי, הצחוק שלנו
התחיל להתגלגל ככה שהתחלתי לצחוק כי רציתי ולא כי פחדתי ומתוך
הצחוק המתגלגל פלטתי שטות כשאמרתי "בטח לך אין בעיות בגביית
חובות" ג'וש הפסיק לצחוק הוא הביט בי במבט מפחיד, הוא הסתובב
הניח את הסיגריה שלו על פינת השיש של השירותים, כשהוא מתכופף
כדי לשטוף את ידו, אני הפסקתי לצחוק והלב שלי דפק בחוזקה, כל
כך התצטערתי על מה שאמרתי. ג'וש הזדקף שוב ואז נפל דבר מה
מכיסו הצצה קלה וראיתי את אקדחו מונח על הרצפה. ג'וש ירד
באיטיות על ברכיו כשהוא הרים את אקדחו, הוא בחן לראות אם משהו
קרה לו כשראה שהכל בסדר הוא קם והביט בי, בזמן שהוא מנקה את
הכלי שלו במטפחת, הוא חייך חיוך זדוני אלי ואני בתגובה החזרתי
חיוך של פחד. ג'וש הכניס את האקדח לכיסו הוא טפח לי על השכם
ואמר "אתה יודע למה הדגים חיים כל כך הרבה זמן?" "למה?" שאלתי
ותהיתי על השאלה המוזרה "כי הם שותקים" הוא ענה והביט בעיני.
אין מה לומר, וויליאם שייקספיר הוא לא היה, אבל הוא היה טיפוס
מפחיד מאוד.
הוא יצא מהשירותים כשאני לקחתי עוד כמה שאיפות מהסיגריה. פתאום
וללא כל אזהרה מוקדמת נשמעו יריות מבחוץ, כמה צרחות ורעש רב של
המונים מין אנשים מסתערים ואז שקט.
שקט ודממה. זה מאוד מלחיץ ככה פתאום שקט ורעש של יריות. אני
בתור אחד שלא נוהג להסתבך בצרות, לא בדיוק מיהרתי לצאת החוצה,
כי לך תדע מי עומד שם עם אקדח ושולח את העדים לישון עם הדגים.
וככה סיימתי את הסיגריה, מהלחץ, ואחרי שהיה שקט רב לזמן מה
יצאתי החוצה מהשירותים. המקום נראה כאילו סופה עברה עליו,
שולחנות הפוכים, כסאות שבורים ומה לא. המשכתי לכיון היציאה
כשראיתי את מייקל וולר ולירוי בוי שרועים זה לצד זה, שוכבים
בשלוליות הדם שלהם. כנראה שהם לא הספיקו לשלוף את האקדחים. גם
הברמן שכב מת עם כדור בראשו, בצד הבר. והקופה היתה פתוחה, ולא
היה בה כסף.
ניחשתי כבר מה קרה, וככה לקחתי את המעיל שלי ויצאתי משם לפני
שהמשטרה תגיע. כי אני לא טיפוס שמסתבך ובטח שאין לי עניין עם
המשטרה.