טוב, אז אני ממשיך בקורס העצמי בצילום - על חשבונם של כמה קורבנות תמימים (-:.
הפעם, בניגוד לערב הקודם, יצאתי עם כמה מסקנות ברורות - למשל שבמקרה של
אובייקט על במה, עלי להשתלט על זמני החשיפה, על המפתח, הwhite balance ועוד.
מתברר כי הבחירות האוטומטיות שהמצלמה במקרים של קונטרסט גבוה, רחוקות מלהיות
אופטימליות.  למרבה הזוועה, אצטרך להתאמץ יותר בפעם הבאה.  זה מה שקורה
כשפרפקציוניזם טורדני מתנגש בעצלות מענגת - גהינום.

מצד שני, התמונות יצאו יותר חדות מבפעם הקודמת, כי הקפדתי שהכיוונים
האוטומטיים ייעשו ביחס לפנים, ואז להוריד את המצלמה אל מרכז הגוף ולצלם.
עדיין, לא יכולתי להגשים את משאלת ליבי, לתפוס יותר הבעות פנים מרנינות,
ומחוות גופניות דרמטיות, שמשכן קצר אך ערכן פז.  לאחר יישום מסקנות ערב זה,
אני מקווה שהשליטה על זמן החשיפה תאפשר זאת, ללא טישטוש התמונה.  התנצלויות
נוספות - עוד חודש, אם לא אהיה במילואים ובהנחה שלא יעלו את הסטנדרטים לכניסה
לערבמה ויציבו סלקטורים, שישליכוני בחזרה אל בינות לחתולי המטרופולין.

אם כבר במסקנות עסקינן, אני מקווה שלא אהיה היחיד שאעשה זאת.  זה לא המקום
לביקורת, אז רק אציין בקצרה שעדיף טעם של עוד על טעם של די.  נאלצתי לעזוב
לפני הסוף כך שלא כולם צולמו.  גם לא כל מה שצולם יצא באיכות שהצדיקה הצגה
לעיניכם הבוחנות.

אבל                               הכי                              חשוב


מי שמרגיש נפגע, מתמונתו או היה רוצה לשנות את כיתובה, שיפנה אלי ואלו
ישונו/יורדו ללא דיחוי.

תודה וסליחה,
ק.מ.