-בלימפ-
האזעקה נוטרלה. אדוארד נכנס לתוך המכונית והתיישב בכיסא הנהג
שהיה מרוחק מהרגיל מהדוושות, הוא ערך את התיקונים הנחוצים
וניסה להתניע, לאחר מספר נסיונות כושלים הוא הצליח להחדיר את
המפתח לחור המתאים, לסובב ולהתניע. אדוארד העביר להילוך אחורי
והחל יוצא באיטיות מהחנייה בו בזמן הוא הפעיל את הרדיו, מישהו
התעסק לו עם התחנות. אם יש דבר שאף אדם לא מסוגל לסבול זה
כשמתעסקים לו בתחנות של הרדיו במכונית ולכן ניתן לסכם ולומר
שיומו של אדוארד החל ברגל שמאל. אדוארד שיחזר את הסידור המקורי
של התחנות והמשיך בנסיעה על הכביש המהיר. הוא פנה ימינה באותו
המחלף שבו היה פונה מידי יום ביומו ובכל זאת הגיע לסביבה לא
מוכרת. אדוארד חש בלבול אבל לא התייאש, שלף מפה מתא הכפפות,
איתר את מיקומו הנוכחי והשתמש בו בכדי למצוא את המיקום שאליו
היה צריך להגיע באותו הבוקר ולמעשה בכל בוקר.
אדוארד הגיע לעבודה באיחור קל, הוא העביר את הכרטיס המגנטי
שלו, השעה 8:32 נרשמה והדלת נפתחה בפניו. אליסיה קידמה את פניו
בחיוך כמידי בוקר, אלא שהבוקר אליסיה לא נראתה אותו הדבר,
אדוארד ידע שאם ישאל יותר מידי שאלות ולא ייעלה מיד על השינוי
שחל בה היא תעלב והוא יאלץ לשלם את המחיר על כן הוא העדיף
לשתוק, לתת לה נשיקה חפוזה, למהר אל משרדו ולפתור את הבעיה
הזאת מאוחר יותר. אדוארד פתח את דלת המשרד, מיד כשנכנס הוא חש
שמישהו התעסק לו בדברים. אם יש משהו שאף בנאדם לא מסוגל לסבול
זה כשמתעסקים לו בדברים ולכן ניתן לסכם ולומר שיומו של אדוארד
המשיך והלך באותו הרגל שבא התחיל. אדוארד ניסה לשחזר את מראה
המשרד כפי שהיה מוכר לו וזימן את דיינה בהקדם האפשרי. דיינה
פתחה את הדלת, הגישה לו כוס קפה שחור והתיישבה על קצה השולחן
משכלת את רגליה. אדוארד הביט בה ארוכות, גם היא נראתה לו שונה
אך הדבר הטריד אותו הרבה פחות היות ודיינה כבר דחתה לפני תקופה
ארוכה למדי את חיזורו הנמרצים.
"דיינה, אני לא יודע מה קורה כאן הבוקר, אבל הכל נראה שונה."
הוא הניח יד על ירך כמעט חשופה.
"למה את מתכוון, בוריס? ומי זאת דיינה?" היא הסירה את היד.
"אני מתכוון שכשהגעתי לכאן הדברים במשרד לא היו במקומם ו..."
יכול להיות שדיינה קראה לו בוריס? הוא לגם מהקפה השחור וירק
אותו מיד על השטיח שמכסה את רצפת המשרד, כתם קפה עגלגל נוצר
ליד שולחנו.
"דיינה אני לא שותה קפה שחור ואת יודעת את זה!"
"זה לא קפה שחור." דיינה הביטה בו בחוסר הבנה מוחלט.
"אני לא יודע מה בדיוק קורה כאן אבל אני הולך לברר את זה עכשיו
ומיד!" אדוארד קם בהפגנתיות תוך כדי חבטה שהוא נתן באגרופו
לשולחן העץ. דיינה נבהלה וזינקה מהשולחן כמו חתול מבוהל. כוס
הקפה התנפצה על השטיח וכתם הקפה התחיל לגדול מרגע לרגע. אדוארד
עזב את המשרד במהירות שיא. הוא חלף על פני אליסיה, תפס בידה
והחל גורר אותה עימו. הם הגיעו למעלית ועלו לקומה האחרונה,
אדוארד יצא לגג - אין גג.
הם חזרו למעלית וירדו לחנייה.
-בלימפ-
האזעקה נוטרלה. אדוארד נכנס לתוך המכונית והתיישב בכיסא הנהג
שהיה מרוחק מהרגיל מהדוושות, הוא ערך את התיקונים הנחוצים
וניסה להתניע, לאחר מספר נסיונות כושלים הוא הצליח להחדיר את
המפתח לחור המתאים, לסובב ולהתניע. אליסה התיישבה בכיסא שלידו
וחגרה חגורה. אדוארד החל יוצא מהחנייה בו בזמן אליסיה הפעילה
את הרדיו, התחנות שוב לא היו במקומן. אדוארד ייצא מהחניון
במהירות מטורפת וזינק אל הכביש המהיר הוא השתמש בשלטי ההכוונה
בכדי להגיע אל חוף הים. אדוארד החנה את המכונית ליד צוק גבוה
והוא ואליסיה טיפסה עד שהגיעו אל ראשו. הם התיישבו בקצה הצוק.
אדוארד אחז בידה  של אליסיה והביט בעיניה הירוקות.
"אליסיה, העיניים שלך לא היו כחולות פעם?"
"הן עדיין כחולות, בוריס ומי זאת אליסיה?" שוב פעם בוריס, מה
לכל הרוחות קורה כאן?! אדוארד היה לא חש כל-כך חסר אונים
מימיו.
"אליסיה, אני לא מבין מה בדיוק קורה כאן, אבל אני יודע שמהבוקר
שום דבר לא נראה או מתנהג אותו הדבר."
"אני לא מבינה למה אתה מתכוון והיחיד שלא מתנהג אותו הדבר זה
אתה." זוג עיניים ירוקות הביט בו באותו חוסר הבנה שהפגינו
עינייה של דיינה במשרד.
"התחנות ברדיו, מישהו מתעסק איתן,המפתח לא נכנס, המשרד,
הדברים, את, דיינה, הקפה, בוריס... בוריס... הכל פשוט שונה,
כל-כך שונה... אני לא יודע... " אדוארד מלמל ונופף בידיו ואז
עצר לרגע. "רגע, אני יודע, הנה!" אדוארד נעמד, צעד מספר צעדים
לאחור, לקח תנופה ורץ אל עבר קצה הצוק "לאאאאאאאא!" אליסיה
זעקה, אבל אדוארד זינק בשנייה שהגיע אל הקצה ונחת במרחק צעדים
ספורים מקצה הצוק. הוא התיישב במקום ונראה מבולבל ביותר, יחד
עם זאת הוא חש תחושת הקלה. אליסיה פרצה בבכי.
"הטריקים המטופשים שלך ממש לא מרשימים אותי, אני הולכת!"
אליסיה החלה מטפסת במורד הצוק.
אדוארד הלך בעקבותיה, הוא פספס את אחד מזיזי האבן שבהם היה
אמור להעזר בשביל לרדת והדרדר את שארית הדרך למטה.
כשהתעורר, בוריס היה שכוב במיטה עם המון מכשירי מוניטור
מסביבו. אנדריאה רכנה מעליו והביטה בו בזוג עיניים כחולות
עמוקות ודפני ישבה על קצה במיטה ברגליים משוכלות.
"מה קרה לי?" בוריס היה מבולבל לא פחות ואולי אפילו יותר
מהבלבול שאפף אותו לפני התאונה.
"בוא נאמר שנתת חתיכת נפילה שם על הצוק. אבל עכשיו הכל בסדר."
אנדריאה חייכה ונשקה על מיצחו.
"תכף יגיע הפסיכיאטר לבדוק אותך." דפני זרקה בעצבנות. אנדריאה
נתנה בה מבט זועם ודפני לחששה באוזנה משהו בסגנון של "שניכם
הייתם יכולים לההרג שם על הצוק בגלל השגעונות שלו!"
אנדריאה התעלמה מההערה, נשקה לבוריס וייצאה מהחדר, דפני נגררה
אחריה בחוסר רצון והחדר התרוקן מאנשים. דר. מאייר נכנס לחדר
וסגר את הדלת מאחוריו.
"שלום, אני סטיבן. כלומר, דר. מאייר. אני תמיד שוכח את החלק
הזה." הוא חייך ולחץ את ידו המגובסת של בוריס.
"הבנתי שלפני הנפילה אתה הרגשת קצת לא כרגיל... בכל מקרה כל
הבדיקות שלך מראות שהמצב שלך תקין
 לגמרי פרט למספר שברים כמובן, בכל מקרה החברה שלך רצתה שאני
אבדוק אותך אז... אני אשאל אותך
 כמה שאלות ונראה שהכל בסדר. טוב?"
"טוב." בוריס לא זכר בדיוק מה קרה לפני התאונה אבל הוא זכר
בצורה מעורפלת שעבר עליו יום נורא למדי.
"אתה זוכר איך קוראים לך?"
"כמובן, בוריס אדוארדס."
"יופי והחברה היפה שלך, מה שמה?"
"אנדריאה אליסון."
"מצויין, אתה זוכר באיזה תיכון למדת?"
"רמות בנטלי."
"או, בית-ספר מצוין. גם אני ביליתי בו מספר שנים בילדותי."
דר. מאייר המשיך עם עוד מספר שאלות לבירור זיכרון ועוד מספר
שאלות כלליות לבדוק את מצבו של בוריס בתקופה האחרונה ובמיוחד
לפני התאונה ולבסוף הגיע למסקנה המתבקשת.
"תראה, מר. אדוארדס אני מתקשה מאוד להבחין במשהו לא תקין אצלך,
אני פשוט מאמין שאתה ייצאת קצת מפוקוס בתקופה האחרונה וכפי
הנראה התאונה החזירה אותך לתלם. אני מניח שזה היה עובר גם בלי
התאונה אבל לכל הפחות ניתן להתנחם בעובדה שייצאת בפגיעות
גופניות מינימליות יחסית למהלך האירועים, בכל מקרה אם תיתקל
באילו שהן בעיות לאחר שישחררו אותך מפה תרגיש חופשי להגיע
אלי."
דר. מאייר לחץ את ידו של בוריס וייצא מהחדר. ייצא קצת מפוקוס
בתקופה האחרונה? זאת האבחנה הרפואית של דר. מאייר. בוריס היה
מאוד מאוכזב ועדיין די מבולבל. אנדריאה חזרה לחדר, היא התיישבה
לצידו, חיבקה אותו ובעיניים מלאות דמעות הבטיחה לו שהכל יהיה
בסדר. בוריס היה מוכן לקנות את זה אבל אז הוא הביט הצידה, בתור
יבואן של מכשירי עזר רפואיים אלקטרונים הוא ידע שמישהו התעסק
לו בכפתורים, ואם יש משהו שאף בנאדם לא מסוגל לסבול זה
שמתעסקים לו בכפתורים!