איציק מזרחי / עת עול |
לפרקים כשהאופל עוטף דמותך
נפשי דומעת ולבי דום
ואש שורפת יוצאת מתוכך
מכלה היא בזעם,עוד יום
וימי תקווה מתמעטים והולכים
כשאנוכי משווע לאור
שירגיע גלייך הגועשים,הקוצפים
וישיב ימינו הרחק לאחור
הימים בהם הנר הלבן דלק
והאיר את דרכי אלייך
לימי רגושים,לימי התחלה
ימים בהם הטוב נשקף מעינייך
ונתיב כזה אין בנמצא
שמא יש ונסתר מעיניי הוא
אך נפשי הפגועה לחפשו עיפה
ואין את עושה למצאנו
פרשת דרכים מסועפת מאד
מתעתעת במחשבותיי הלאות
עוד יום של מאום חלף,והלילה
תפס מקומם של תקוות חדשות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|