אני חזרתי מהמופע שלו.
אם יואב היה שומע אותי אומרת את זה, הוא בטח כבר היה אומר :"
לא מופע שלו- מופע שלהם, זה לא- מופע סולו! ", אבל בשבילי זה
כן.
טוב לא בדיוק, אני לא יכולה להתעלם לחלוטין מהקבוצה, כי עצם
קיומם נותן לי את האפשרות לראות אותו בכלל.
חוץ מזה, אני אוהבת אומנות ובמיוחד מחול, ובמיוחדאותו בתוך
המחול, ובגלל זה הוא תמיד יהיה המרכז, המרכז של הבמה, אפילו אם
הוא ממש בפינה- זה תמיד יראה כאילו כולם מסתובבים סביבו ובהתאם
לקצב שלו.
אני יושבת בקהל ולפעמים אני מפחדת שמישהו מבחין במבט המנקב
שלי, שמפשיט אותו ( אף פעם עד הסוף- אני מכבדת אותו יותר מדי
בשביל זה )- לאיטו.
אחרי שנגמר המופע, אני תמיד הולכת להגיד לו שלום. אני בטוחה
שהוא רואה שאני מתרגשת, אני מקווה שהוא רואה שאני מתרגשת!
רק שלא יחשוב שתמיד אני ככה- לא יודעת מה להגיד, לא מצליחה
לארגן משפטים הגיוניים...
אני אהיה שמחה עוד כמה דקות, ורק כשאני אבין שהמופע באמת נגמר,
אני אתחיל לדבר עליו שוב בלשון עבר ועתיד ולא בלשון הווה.
אז חזרתי הבייתה, וידעתי שכמו תמיד אני אחשוב עליו עוד כמה
ימים, ואנסה לנתח מהו התאריך שבו אני אצטרך להתקשר ולברר מתי
המופע הבא שלו.
הכל יחזור על עצמו עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד
פעם... כשתמיד אני מקווה שכל עוד זה באמת יחזור על עצמו, לפחות
שהוא יהיה הומו... |
