הדס סלמה / תם עידן הדמעות |
רואה ושותקת
אני רואה ומתאהבת שוב מחדש.
הבכיות והשקט,
הרוך שבהם
מקדש את זוית מהרגש.
לא צעקתי שנית
ורגלי לא דרכו,
שריוני כך נפל לי בקרב.
הם צרחו בליבם,
מהרו לכסות
וראשי אז לפתע נרדם.
טוב עכשיו,
ענוג ומרגיע
ואינני שואלת מתי?
ואתם שם בוכים,
עפים עם הרוח
תפסתי אותכם לחיקי.
אמא אוהבת,
אמא אחת,
מחבקת רוב פעוטים.
היפים שביפים,
הרכים שברכים
ותמו להם הבוכים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|