שדה התעופה ביוהנסבורג היה מסביר פנים כתמיד. סוקרת במוחה את
התכניות שלה להיום: נסיעה לקצה השני של העיר להסדיר דבר מה
ואחר כך פגישה עם חבר מקומי ותיק איתו היא מטיילת באזור, כיוון
שמרבה להגיע לדרום אפריקה.
הגיעה למלון. כבר בדלפק הקבלה חיכתה לה אכזבה קטנה. פתק בכתב
ידו המבולגן מודיע לה שעבר לבדוק אם כבר הגיעה אבל הוא חייב
לנסוע לקיפטאון לכמה ימים ולא יהיה באזור. מוחה סוקר מהירות
כמה תוכניות אלטרנטיביות, אבל בכל זאת מצב הרוח קצת מתקלקל.
כשחזרה מהסידורים כבר הציק  לה הרעב. נכנסה למסעדה היפה במלון
חשה בעייפותה הרבה והצרה על שהעצבות הקלה שתפסה אותה אחר
הצהרים עדיין לא עזבה אותה.
לא ראתה אף אחד מחברי הצוות שבא איתה, ישבה לבדה בשולחן משקיפה
אל הנוף. "מה את רוצה להזמין, גברתי?" הקול העמוק לצידה ניער
אותה מהרהוריה. הרימה מבט ונתקלה בזוג עיניים כחולות מדהימות
וחיוך מתוק להפליא. זכרה שראתה אותו בפעמים קודמות בהם שהתה
במלון, אך מעולם לא קיבלה ממנו שרות.
"אני מאד רעבה, אתחיל בסלט. בינתיים אבדוק את התפריט."
הסלט הגיע במהירות רבה, ועמו גם הקפה שהזמינה. התחילה לאכול
כשלפתע הרגישה גוף זר בפיה.
חתיכת זכוכית שהייתה בסלט הוציאה לה את החשק לאכול. היא קראה
למלצר. המלצר התנצל, לקח את המנה ואמר לה שמיד חוזר. חזר עם
מנהל המסעדה שהציע לה ארוחה על חשבון הבית.  למרות שהייתה רעבה
כבר לא היה לה חשק לכלום. השיבושים של היום קלקלו לה סופית את
מצב הרוח. היא הודתה ועזבה את המסעדה.

בחזרה בחדרה החליטה להיכנס לג'קוזי כדי להפיג מעט את המתחים.
שכבה במים החמימים המעסים החלה להרגיש את גופה נרגע. דפיקה
בדלת הוציאה  אותה מהריכוז. יצאה מהאמבט עטפה את עצמה במגבת
גדולה, מתעלמת מחלוק הרחצה אותו שמרה לאחר כך, וניגשה אל
הדלת.
"מי זה?" שאלה.
"שרות חדרים," הייתה התשובה.
פתחה את הדלת בהפתעה כיוון שלא הזמינה דבר. בפתח עמד המלצר
מהמסעדה וללא-אומר אך עם חיוך דחף את העגלה לתוך החדר תוך
שאמר: "היית רעבה, המנהל מתנצל ושולח לך ארוחה על חשבונו."
החיוך החל לטפס בפניה אך משראתה את עיניו המביטות בה בעניין רב
נזכרה במגבת העוטפת את גופה, והסמיקה. "זה יפה," הוא אמר
וצחק, לא מבהיר מה יפה בעיניו, עירומה החלקי או הסומק בלחייה.
"סיימתי את המשמרת ויש לי פנאי," הוא אמר, "האם היית רוצה
שאשאר בזמן שאת אוכלת כדי שלא תהיי לבד?" לא הבינה מדוע אולם
הרעיון קסם לה.
"אשמח. אלך להתלבש," אמרה ופנתה לכיוון האמבט.
"אוכל להאכיל אותך כך שידייך תשארנה פנויות למגבת," שמעה את
קולו העמוק ואת הצעתו המשונה. משום מה עצרה והחליטה כי
ספונטניות היא בהחלט התנהגות שמתאימה לה כרגע, הרי כל התכנונים
לא עלו יפה היום בכל מקרה.
הוא ראה אותה עוצרת ומיד הביא לה כסא. התיישבה בקלילות, מביטה
בו.
"שאני אבחר?" הוא הציע בחיוך שונה.
"תבחר," אמרה.
הוא האכיל אותה בקצב מתאים. בתחילה רק מכניס אוכל לפיה, אחר כך
משחק בה מעט. מגיש את האוכל לשפתיה אבל לא מאפשר לה לקחת אותו.

לרגע לא היה ברור לה מה היא מרגישה, אבל משהו בכל זאת מצא חן
בעיניה, והיא החליטה להמשיך במשחק.
הארוחה התפתחה למשהו מפתיע. הוא האכיל אותה  ושיחק עמה. היין
הוגש לפיה אך לפעמים נזלה ממנו טיפה או שתיים. הוא הביט בעיניה
בהתגרות כשאמר "אנקה אותך," אך במקום להביא מגבת הרכין את ראשו
וליקק את הטיפות הקרות הנוזלות מגופה שהפך חם ומגורה. הוא לא
עשה דבר נוסף והיא לא הפסיקה אותו.
כשסיימה את הארוחה, נשאר רק מוס השוקולד. היא הביטה במוס המפתה
והביטה בעיניו של המלצר אך לא אמרה דבר.
"תרשי לי," אמר-קבע והוציא מכיסו צעיף משי שחור. "עצמי
עיניים."
עצמה עיניה בפליאה על התמסרותה, אבל מאד אהבה את מה שעשתה.
"פתחי את הפה," אמר בקולו החדש.
פתחה את פיה מצפה למוס השוקולד אבל לא הרגישה את קרירות הכפית
אלא את אצבעותיו המלאות בטעם המופלא של המוס. את יתרת המנה
אכלה-ליקקה מאצבעותיו שטיילו בפיה.
"ועכשיו קומי," שמעה שוב את קולו שניה לאחר ששמעה את השולחן
הקטן מוסט הצידה. קמה ללא אומר, לבה דופק בפראות.

הוא הוביל אותה אל האמבט, והסיר את המגבת. עיניה עדיין מכוסות.
הוא נתן לה הוראות כיצד להיכנס חזרה למים בלי למעוד, וכשישבה
שוב בתוך המים שמעה אותו מסיר את בגדיו. שניות לאחר מכן הוא
היה לצידה בג'קוזי. עדיין שתקה. היא הייתה נסערת ומגורה, אפילו
מעט חסרת אונים עם עיניה המכוסות.
ידיו החלו לעבור על גופה, מסבנות אותה. הוא נתן לה הוראות מה
לעשות, מתי להסתובב, מתי להרים יד או להזיז רגל.
ידיו עברו על גופה, צווארה זכה לעיסוי מגרה שהפיג במידה מסוימת
את המתח בו הייתה שרויה לפתע. ידיו המשיכו לעבור על גופה,
מתרכזות באותם חלקים שעצרו את נשימתה, ממשיכות-מחליקות
לכיוונים שונים, מעסות ולוחצות על פטמותיה ואחר על ערוותה.
את רגליה הוא פישק ללא מילה והיא הרגישה את אצבעותיו בתוכה.
עיניה עדיין מכוסות, נשמתה כבדה, רק קולות המים וגניחותיה
באוויר.
הוא נשאר עמה זמן רב מענג אותה משיא אל שיא. אחר כך הוציא אותה
מהאמבט, ניגב אותה, לקח אותה אל המיטה הגדולה ועשה לה אהבה
מופלאה.
שעות לאחר מכן נשק לשפתיה הסיר את הצעיף ונפרד לשלום.
בארוחת הבקר ראתה אותו בקצה השני של האולם. הביט בה וחייך את
חיוכו המתוק. חייכה בחזרה. חשבה על זה שלא ידעה את שמו. החליטה
גם לא לשאול.