יותם לב-ארי / מלוא החופן |
עם חיוכך החולמני,
עם היותך פשוט עצמך,
ברגעים קטנים איתי.
התגנבת, כלל לא קרויה,
עמוק אל תוך נבכי ליבי,
ובלי שום כוונה תחילה
לקחת ממנו מלוא החופן.
דומני שאת אדישה
לליבי שבידייך.
נראה שאין את מרגישה
ברגשותיי כלפייך.
אך בחלל בתוך חזי,
חש אני גם חש
את הוואקום שיצרת בי;
אותו רצון מתוק-נואש
לשוב להיות שלם
עמך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|