"גמל", אמר אסי.
"גמל", אמרה סיוון.
"גמל", אמרתי אני.
"גמל, וג'אברווקי", אומר רונן.

"ג'אברווקי זאת לא חיה!", קראנו כולנו.
"באמת?!?", שאל רונן.
"מה זה בכלל? המצאת את זה עכשיו?", שאל אסי.
"לא, לא, זאת חיה דימיונית מעליסה בארץ הפלאות", ענתה סיוון.
"עליסה בארץ המראה", תיקן רונן.
"לא חשוב, וממילא היית צריך לקרוא לזה 'פטעוני', כשהיינו ב-פ',
או אולי 'להגון' ב-ל', אבל בכל מקרה לא מקבלים את זה", אמרה
לו.
"אלה סתם תרגומים מטופשים, ולמה אתם לא מקבלים את זה?"
"כי קודם כשהיינו בח', ביטלו לי את חד-קרן בגלל שזה לא אמיתי,
אז אין מצב בחיים שמקבלים את זה עכשיו", אמרתי לו.
"דבר ראשון, אני אמרתי שצריך לתת לך את חד-קרן, תאשים את אסי
וסיוון, אבל חוץ מזה, ג'אברווקי הוא באמת לא דימיוני."
רונן קם והלך לחדר שלו, כולנו עוקבים אחריו בעינינו. הוא חזר
עם קופסת נעליים סגורה במכסה עם חורים.
"מה זה?", שאל אסי, "אני מניח שהבאת לנו ג'אברווקי בתור
הוכחה."
"כן", השיב רונן בביטחון מופרז, תמוה משהו.
"נו בטח", אומר אסי בזילזול ומרים את המכסה. פתאום פניו מקבלים
ארשת של השתאות, והוא אומר בקול דרמטי נורא - "וואו, רונן, זה
מדהים. פשוט מדהים", מרים את הקופסא הריקה ומראה אותה לכולנו.
רונן, במקום להיעלב מההצגה של אסי, ממלמל "שיט, הוא שוב ברח",
חוטף את הקופסא ואת המכסה ורץ לחדר שלו. אנחנו שומעים כל מיני
דברים זזים, נזרקים, ארונות נפתחים, מיטה נגררת, ואז רונן צועק
"תעמוד במקום! אל תזוז אמרתי לך".
"הסמים עושים אותך כזה מוזר", אומר לנו אסי בצחוק, אבל משתתק
כשרונן חוזר עם הקופסא הסגורה, שעכשיו עושה רעשים.
"אני מאד מקווה שאתה לא סוגר שם איזה גור חתולים או משהו כזה",
אמרתי לו, והוא רק נעץ בי מבט של שינאה, הניח את הקופסא על
השולחן, והרים את המכסה.
בערך חצי דקה הייתה דממה סביב השולחן, עד שנשברה לבסוף על ידי
רונן - "אני רושם לי חמש-עשרה נקודות".
"מה זה???", הצליחה סיוון לשאול לבסוף, כאשר מבטה ממוקד כל
הזמן על ההכלאה המוזרה בין דרקון לשבלול, שזחלה בתוך קופסת
הנעליים.
"זה", השיב רונן בגאווה, "הג'אברווקי שלי".
הדבר המוזר שבקופסא ספק גנח ספק שאג, כאילו לאישור.
"מאיפה השגת את זה?", שאלתי אותו.
"הוא פשוט זחל יום אחד החוצה מתוך הספר. ישר מתוך הדף עם השיר
עליו... אתם מכירים - Beware of the jabberwocky".
אסי, בינתיים, קירב את האצבע כדי לגעת בחיה הקטנה, ומשך אותה
במהירות. "הוא ניסה לנשוך אותי!", קרא.
"כן, כדאי שתיזהר," אמר רונן, "הוא עוד לא אכל היום".
"זה מוזר. זה פשוט מוזר מדי", מלמל אסי.
"נכון", קרא רונן בשמחה, "ומה שהכי מוזר פה - ניצחתי!".
כולנו נאלצנו להפנות את הראש אל הדפים. הוא באמת ניצח. לרונן
היו 325 נקודות, לי ולאסי תיקו של 320, ולסיוון, שתמיד מפסידה
- 310.
"רגע, למה סוגרים את המשחק?", קראה סיוון באכזבה.
"אין מה לעשות, בובה", קרא לה אסי בכינוי שתמיד מעצבן אותה -
"ג' זאת האות האחרונה שנשארה".
"כן סיוון, שוב הפסדת", אמרתי לה. "זה פשוט לא אתגר לשחק איתך.
רונן, שיחקת אותה עם הג'אברווקי".
"שניה שניה", צעקה סיוון. "אם כבר אנחנו בקטע של מוזרויות וכל
זה, זוכרים שהיינו ב-פ', ואני אמרתי פוקימון ופיקאצ'ו, ואתם
פסלתם את שניהם?"
"כן", הביט בה רונן, "למה את שואלת?"
"כי אם הייתם מקבלים אותם אז, זאת אומרת שעכשיו היו לי 330
נקודות, והייתי מנצחת".
"כן, למה מה את מנסה להגיד פה?", שאל אסי.
"רק את זה - ", ענתה, והוציאה מהכיס כדור, כמו כדורי הפלסטיק
הדביליים שאפשר לקנות בשקל במכונה של התוכי המדבר בקניון.
סיוון זרקה את הכדור באוויר, וצעקה - "פיקאצ'ו, התקפת חשמל!"