הימים חולפים ועוברים ,
שום דבר אינו מזכיר את רגשות שחוויתי פעם כששירתי בצבא ,
ואני הרבה פעמים מנותק מרגשותי ,
כמה סבל אדם יכול לשאת ?
כמה עוול אדם יכול לגרום ?
אני חש עזוב
כעיירת רפאים
שמזמן אנשים בה אינם חיים ,
אלה מנסים לשרוד
ולזכור ,
לזכור את הימים שעברו ,
לזכור את הימים שלא יחזרו .
העיירה שקקה חיים .
חיים תוססים ופעילים .
אני חי בהווה על פי התקוות שנעלמו .
אני מנסה לבנות את עתידי ,
כמו על גשר צר ,
התלוי בין שני גדות של נהר ,
אני נזכר בהיותי נער
שחשב שכל חיי לפניו ,
ואוכל תמיד להצליח , להמריא ,
וכל  הבנות אהבו  להחמיא לי ,
והמחר היה ברור וחד ,
התעדתי להפוך למדען ,
לידען ,

אשדוד - 5.4.99