|
פעם אהבה אחת
פיזרה את חלקי למרחביה -
ליבי עודנו מזכיר.
מזרח נפשי -
מחגורת שק,
וכאבי קנה לו מפטיר.
בדמותנו בצלמך -
היו רמשיות כאביי
מרורה של דמותך
גחליי לחשו "אהבה"
רמציי נאחזו בזיכרך.
מגלול תחושותי
יוצא אליך ושב -
כאוד עשן.
אוגף ונבלם
בוש ונכלם
חפץ שוב לאהוב
להפסיק ולכאוב.
בדמותנו בצלמך
נותר לימלום אהבתנו
מנותץ וזנוח.
אדמת בעל
שאין בו אל
חלקה של זיכרון שכוח.
28/11/01 |
|
|
"כלב מי שכתב את
זה!"
(תגובה למאמר
טיפוסי, בנושא
כתיבה יוצרת אצל
כלבים, בירחון
מדעי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.