ארמונות של חול על חוף היום הכחול
מתפזרים מעל מערום שנמס ונגול.
דוכי הגלים מתערסלים - בטלים
שואפים
ונושפים
אפר קצוף אלי ים.
יום לו נח
האור נשכח
לילה קם
הרוח נשם.
מלכים בלי ממלכה,
זועפים בהליכה
על שומר בלי רומח
על מלכה שבגדה.
בזקן מדובלל ועיניים טרוטות
הם יוצאים לגלות
ממלכות חדשות
לחפש אהבות.
ירח בא בימים - בא בלילות
מביט לו עגלגל
מנסה להאזין
למילות המואזין.
לילה מתחצף
ים מתקצף
לב מתעצב
רוח מנשב.
מלך אומלל
מתיישב לו מתוסכל
מסלק שיירי מלח וחול
מפהק את מליחות הרוח
מבקש לפרוק עול.
ובצעד נזעם
בטרם שנרדם,
מגרש זקיף מכורבל בדום מתוח
עם מלכה נבוכה בחזה נפוח.
"כל זה אמיתי?"
שאל הרוח
נים ולא נים -
על מצע של אצות.
זו רק אגדה עם סוף פתוח
שסיפרו ללילה
כמה פיות.
(רפי צור, 8/12/01) |