חבקו אותי מאד חזק לפני הסוף,
אני רואה אור לבן, אינסופי, מחבק אותי.
קיבוץ (?) פלמחים אל מול השקיעה,
חלון פתוח אל הים התיכון הזה.
התודעה מתרוצצת, מרוצצת, מפורקת,
אני מפחד שלא אקום.
נישן חזק מדי היום. איך לעזאזל הם עושים את זה ?
אולפניסטים, מתנדביסטים ?
גלי צה"ל בשעה הזוייה לחלוטין,
אם לא הייתי שתוי.
מתנדבות לא מבינות עברית, ואפשר להגיד כל דבר.
איפה אתן, איים של תמימות בפיגוע רב-נפגעים ?
עד אובדן הכרה אנחנו רוקדים,
יום שבת בבוקר,
אנו מפרקים כעת באינטנסיביות מולקולות רעילות,
נקום ושוב האונה הימנית משותקת.