את מגעילה אותי בשקרים שלך. לא כלפיי, כלפיו. כלפי החבר שלך.
את עוד יותר מגעילה אותי כשאת מתייחסת אליי כאילו יש ביננו קצת
יותר מזה שאני מזיין אותך. מלבד הזמן שאני מזיין אותך והחבר
שלך מזיין את ריקה מבפנים. אותך רק זין יכול למלא. ואני לא
אומר את זה כי אני מתחרט על שאני מזיין מישהי מאחורי הגב של
החבר שלה, אלא כי אני רוצה שאת תתחרטי. שאת תתביישי. שיום אחד
תגידי לי שאת לא נפגשת איתי יותר כי החלטת שמעכשיו תהיי נאמנה
לחבר שלך, אותו מסכן שלא יודע שהוא כזה. היה שלב בו הגעלתי את
עצמי. זה היה כששכחתי שזה רק זיון, שזה רק זיון גם בשבילך, עם
כל ההצגה שאת כה מיטיבה לעשות. אני שונא כשאת מתקשרת אליי,
אומרת לי שאת מבואסת שאת לא יכולה לשכב כעת לצידי על חוף הים
בגלל ההשלמת בגרויות המזדרגגת הזאת. ואני עונה לך 'זה חבל,
דברי איתי כשתהיי פנויה להזדיין, כי בשביל לקבל ניחומים ממישהו
את צריכה לפנות לחבר שלך, זה שאוהב אותך. אליי תפני כשתרצי
זיון'. אבל את לא מעריכה את זה. ואני כל הזמן שואל בכוונה 'עד
כמה הוא ייפגע אם זה ייוודע לו?' 'מה זה יעשה לך אם הוא יגיד
לך שהוא עלה עלייך?'. ואת כל הזמן אומרת 'הוא ייפגע מאד. הוא
בחור רגיש כזה'. ואני חודר אלייך במבטי, מחכה שתוסיפי לזה דמעה
של חרטה, של צער עמוק על מה שעוללת לחבר שלך. אבל לך? לך אין
טיפת חרטה בך, כולך, כל כולך הבלגה. אין לך ולו טיפת מצפון.
אני מקווה שתישרפי בגיהנום. אני עדיין אזיין אותך, אני עדיין
אתקע אותך, ואתקע אותך יותר ויותר חזק, שתרגישי מה זה זעם,
ושתראי את השנאה והדחייה שאת יוצרת בי רגע אחרי שאני גומר לך
על הפרצוף הלבן הזה, על השפתיים האדומות המלאות האלה. לא אתפלא
אם אחנוק אותך במסיח דעת, וכשזה יקרה תתפללי שאתעשת. ואחרי
שאחנוק אותך אני רוצה שתחזרי להישרף, אך נראה שאש לא תעשה לך
כלום, כי נראה שאת לא אנושית, שאת בלי מצפון. תבלעי. תמותי.