רחוק מהעין רחוק מהלב, אף פעם לא האמנתי בזה, עד שהתנסיתי בזה
על בשרי, מהבן אדם הקרוב ביותר אליי היא הפכה לזאת ששונאת אותי
יותר מכל אחד. אני לא כזאת רעה, יש לי פה ושם שריטות, אבל
באמת! מה עשיתי שמגיעה לי השנאה הזאת ממך?
את לא יכולה להביט לי לתוך העיניים. אני לא מבקשת סליחה וגם לא
לחזור אחורה בזמן ולתקן, אני רק מבקשת שתדעי,
להתחשבן איתי על דברים שקרו לפני שנים זה לא הוגן, ציפיתי ממך
ליותר (ואני לא אומרת את זה במובן המורתי של המילה אבל זאת
פשוט לא את!), את היית זו שעזרה לי לגדול ולצמוח למה שאני
היום, אז למה את הולכת הפוך ממה שאת אומרת?
אולי החברות שלנו הייתה רק חלק בחיים שנועד להסתיים, ולא היה
אמור להימשך, למרות שדמיינתי איך עוד מיליון שנה (פלוס מינוס)
אני אספר לילדים שלי שאת חברה שלי כבר מיליון שנה, ואיך שהזמן
עובר.
כנראה שלא, אבל נמאס לי להכחיש, נמאס לי להתעלם ולהתחמק ממך,
נראה לי שגם לך.
היית הכל בשבילי, תזכרי את זה, תתחילי להיות את ולא מה שמצפים
ממך להיות, את לא בובת חרסינה, וגם לא מושלמת (כמו כולנו),
תהיי בן אדם, ותתחילי להיות את ולא משהוא אחר, וכל כך רחוק.