"סייג לחוכמה - שתיקה"

חשבתי לסיים במשפט הזה, להגיד תודה וללכת הביתה. זהו מספיק, לא
צריך יותר אמרתי את שלי, יצאתי טוב, חכם, עכשיו סוגרים עניין
וזזים.
אבל לא, הייתי חייב להוסיף, זה טבעי, איני יכול לזרוק משהו
באוויר ולא לתת לו גיבוי או תוכן, אצלי זה לא עובד ככה.
אז ישבתי וחשבתי, מהי הדרך הטובה ביותר להמחיש זאת, סך הכל
פתגם פתגם, אבל צריך עומק, אני לא סובל דברים שיטחיים, אז
נדלקה הנורה, והנה הרי לכם סיפור:
כשהוא היה בן 16 בדיוק הוא החליט להכתיב לחייו מטרה אחת ברורה
- לשתוק. הוא היה ברברן מן השורה, לא הפסיק לדבר, בין הייתר גם
להצחיק, אך בכללית, הוא פשוט פטפט ופטפט בלי הפסקה - קשקשן
אמיתי.
כשהגיע התאריך המיוחל של יום הולדתו, הוא שקע לפתע במין דיכאון
כזה של "פתאום להבין משהו שלא ידעת עליו קודם והדבר משנה את כל
התפיסה שלך, וראיית הקיום והיקום", כזה היה הדבר.
כך קרה שלאחר יום הולדתו ה16, כאשר היה בערך בן 16 ושעתיים,
באופן לא בדיוק רישמי, הוא הצהיר לעצמו, שמעכשיו הוא שותק,
שותק לעולמי עד. הוא הבין, סייג לחוכמה שתיקה, הוא ראה שאנשים
מכובדים הם אנשים ששותקים, ולא צורחים, מקללים ומדברים כל
הזמן, מזה הוא רצה להתנער.
לפתע צצה הבעייה הראשונה - "איך אפשר להסתיר הזה?", הרי כולם
יודעים שאדם לא סתם מאבד בין רגע את יכולתו לדבר, בטח ההורים
יבהלו וישלחו אותו לרופא, שם יתברר שהכל כשורה, ואז כמובן משם
הדרך ברורה וישירה אל פסיכולוג, או אל שיחה נוקבת ומאוד מאוד
מביכה עם ההורים - את זה הוא בשום אופן לא רצה, אז כך צץ לו
פתרון, חצי זמני, חצי קבוע, מעכשיו הוא צרוד, הפיתרון המושלם,
הרי כולם ידעו שהוא מדבר המון, לא להגיד וולגרי במידה מסויימת,
אף אחד לא יתפלא. אז מה אם כמה יחשדו במקרה וזה ימשך זמן רב מן
הנדרש, המטרה הסופית הייתה להתבודד לגמרי, זאת הייתה הדרך
היחידה לשתוק, בלי לעשות רעש, כמו שאומרים. זה, או הצטרפות
למנזר השתקנים המפורסם, גם אפשרות זו הייתה לגיטימית.
עד היום הזה אם תחפשו היטב תראו אותו שקוע באיזה ספר כזה או
אחר, כדי להעסיק את עצמו מדיבור, יושב לו כך מתבודד בבקתה
בודדה בהרי ההימלאייה, מגדל את האוכל של עצמו, ושותה מים מן
הבאר. את ספריו הוא משיג מחנויות בעיר הקרובה, אליה הוא נוסע
לפחות פעם בחודש, שם המוכר בחנות הספרים כבר מודע לשתיקתו,
ורואה אותה בעיין יפה, במקום שהוא נמצא כיום אנשים מכבדים
אותו, רואים אותו חצי אל, אדם או ישות שאינה יכולה לבצע
טעויות, הם רואים בו דבר טהור, וסיפורים ומעללות מתגוללים
עליו, רובם אפילו אינם נכונים, אך רק האמונה, והחוסר ידיעה על
חייו של אותו אדם עקב שתיקתו, גורמת לגברים, נשים וטף, רגשי
כבדו ויראה כלפיו.
יום אחד, כשאהיה זקן, ואסתכל אחורה, ואזכר באותו ברנש מוזר שחי
היום כאל בהריה הגבוהים של טיבט, אנסה לחשוב, ואולי אפילו
אזרוק חיוך או שניים, כשאנסה לדמיין מה לעזאזל היה הבן אדם הזה
עושה כאן,
הרי ברור הדבר שאם היה מדבר, היה ככולם, וכך גם מת ככולם, בלי
שיהיה חקוק באף זיכרון, בטח לא שלי, ואם היה שותק, צפוי היה לו
כאן חיי סבל, שכן בחברה שאנו חיים בה, לשתיקה אין מקום, ואתם
יכולים בזה הרגע, לקחת את כל הפתגמים האלו שנשמעים טוב, וחכמים
עד אין קץ, ולזרוק אותם לים, כי אף אחד מהם לא שווה כלום, בטח
לא כאן-אולי אצל הטיבטים, כי הם קצת יותר חכמים מאיתנו, לפחות
בדברים מסויימים. לסיכום, הייתי אומר שהבן אדם אידיוט, אני לא
בא להטיף לאף אחד לשתוק, אלא רק לדבר פחות - זה הכל.
עם נפלא הם הטיבטים- עם נפלא.