געגועים

אני מתגעגע לאם ואחות,
שהטליאה כל גרב, ששקדה על כפתור,
שחידדה במגהץ כל חריץ וכל קמט,
והפליאה כריכים בחום יד ללטף.
ומבע שחוק עיניה יחיד ונותר,
תמים ומסור ככנף יד מרפרף -
של פרפר שהיה ואינמו.

ואני כה כמה לאב חרישי,
שציקוריה הכין כל בקרו של שביעי.
בתבנית אלומיניום מרוטה ופחוסה,
מחולל מרקחה מתוקה בשתיקה.
בספלים שהוגשו בזרועות מברכים,
בענווה ותחינה של בן אדם תם -
וטעמו עמי לעולם.

ולבית קטן ואפון בפרחים,
של עמל במידה ואנשים צנועים.
וקירות לבנים בלי כל בליל של צבעים,
ותמונות במשורה מאירים בכתלים.
וטרנזיסטור בהשקט חדשות ינעים.
ושולחן, וספסל, ומרכז העולם -
אשרי שזכיתי בינותם !

וניגון צליל שיחת שכנים ואחים,
בחשאי סוד חיים, ושיר השירים.
ופת לחם ופרי, ומרק מהביל,
ומשק כוס של תה, ועוגה של שבת.
וארון של ספרים, בוהקים הצללים,
ורוחות מן הדבש, בתריסים מאוורים -
בלילות של סות פוך, ומשי לבן.

הללו את הגבר שהדביר את תומו,
ונגמל מזכרון חך אותם הימים.
ויטיב לחתור בצוקות העתים,
כי הנה, ההווה לא נושק אל האמש.
ואני התמים מתרפק בערגה,
כיתום, ועזוב, ומשחר לטרף -
העתיד מנתב אל ההרף.