הנה את בשלל צבעייך.
הנה את עטורה בכל הלבן והכחול,
ומכל צדייך עיינים,
ועלייך דם אפור.
ובכל התקוות, של כל הנופים
היפים מאין דימיון.
אותך, חולמים אלפי אנשים,
נושמים בכל בוקר צחור.
תראי אותי ארץ
קחי את ליבי
סחביני בעפר המתים.
הנה בלהבות עולה את
והנה בנרות בוכיים.
אותך סופגות להן נשמות נחושות.
נחושות למצוץ אדמתך.
מתחברות אליך,
בכל עורם ועצמותיהם,
הן קוברות עצמן בתוכך.
תסתכלי עליי ארץ,
תראי מה קרה לי?
תראי איך נפלתי שדודה.
תראי אותי ארץ,
יופי ממית,
לא אמצא עוד אחרת ממך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.