למה?
למה רק אני?
איך תמיד תופסים אותי?
ולמה לעזאזל היועצת רוצה לפגוש אותי?
לא עשיתי כלום.
לא הרסתי כלום.
לא פגעתי באף אחד.
הציונים שלי בעלייה.
ואני צריך לשבת ולחשוב למה היא קוראת לי דווקא עכשיו? באמצע
שיעור היסטוריה.
לא חבל?
בכלל יש לי טראומות מיועצות ,אני שונא אותן -הנבלות ,עוד מכתה
ז'.
שלפו אותי מהכתה ונתנו לי לחכות ב"חדר המתנה" 20 דקות עד שהיא
הגיעה...
בהתחלה עוד חשבתי שאני אצא מזה.
ואז היא התחילה  לדבר ,בהתחלה שטויות ,"איך אתה מרגיש? ,הכל
בסדר בבית?" ואחרי כמה זמן שהיא מברברת ואני לא ממש מקשיב היא
פלטה שאלה קטנה ,שכמעט ולא שמתי לב:
"אתה הומו?"

שוק ,נכנסתי לסופר שוק ,זאת שאלה ששואלים ילד בכתה ז'?
הייתי ממש ,אבל  ממש  בשוק.
"מה?" הוצאתי מהפה?
"שאלתי אם אתה הומו" היא חזרה.
"לא!!! , אני לא הומו" היא נתנה לי מבט של 'כן בטח' והמשיכה:
"למה לא? ,לפי הנתונים שיש לי כאן ,אתה תהיה הומו נהדר -מתלבש
חביב ,המון ידידות שום קשרים ממשים"   החלטתי לקטוע אותה
"קשרים ממשים?  אני בכתה ז' למה את מצפה?"
והיא המשיכה לחרבש עוד קצת על כמה שמתאים לי להיות הומו שכדי
לי כי הסטטיסטיקה מראה שלהומוים יש ציונים טובים יותר,
שלאוניברסיטה יצטרכו לקבל אותי כדי למנוע הפלייה.
ואני יושב שם כמו בוק אינפנטיל ,מנסה להבין למה?
אז שאלתי אותה  "למה?"
"ביה"ס צריך הומוים כדי לשמור על שיוויון סטטיסטי."
"וזו סיבה להפוך אותי להומו?"
"לא אותך במיוחד ,פשוט הנתונים שלך הכי מתאימים"

זאת הייתה השיחה היחידה שלי עם יועצת עד עכשיו... אני בי"א
עכשיו ושוב שיחה עם היועצת ושוב אני מחכה 20 דקות והנה היא
מגיעה...
"רק רציתי להודיע לך שאחרי ששקלנו מחדש את התיק שלך ,החלטנו
בזאת שאתה לא הומו!"
וחייכה ,מן הסתם אני לא הומו ,יש לי חברה  כמר כמעט 5 חודשים .

"טוב סיימנו" היא מודיעה לי חגיגית
"אז כל הזמן הזה חשבתם שאני הומו?" שאלתי נדהם
"כן ,שמע אף פעם לא  הגשת בקשה להשתחרר מהסטטוס של ההומו ,טופס
14 מדף ימין עליון בחדר מורים, אז השארנו אותך בסטטוס  ,חשבנו
שתפרוש מוקדם יותר האמת שחלק ממהמורים אפילו הימרו על זה..."
"אתם לא מומחים ברגישות" זה נפלט לי ,מה לעשות ,בביה"ס  שלנו
נהוג לתת המון כבוד ליועצות אפילו צריך לבוא עם עניבה ,ויש
מגירה קטנה של  עניבות למי שלא הביא...
"אם תמשיך להתחצף אתה יכול מצוא את עצמך ברשימת המזוכיסטים
ההומוים"
עכשיו אתם מבינים למה נותנים להן כל כך הרבה כבוד  - אנחנו
מפחדים