(מוקדש לליאתי שלי)
עוד יום של שמש, שטוף שמש, ואני שטופת דמעות
עוד יום של שקט, רצוף שקט, וצעקה דוממת, פניי הן עצב נצחי
אמרת לי, יש לך עיניים עצובות, ואת כ"כ יפה.
את מנסה להילחם, אבל יש דברים שאת לא יכולה להסתיר
גיחכתי, אבל המלנכוליה אינה בשליטה אצלי.
עוד יום, עוד תאריך, מספר נוסף עליו איקס יסומן בחצות
טבלת הייאוש של החיים שלי, היא אינה נגמרת
אין לה סוף ואין לה התחלה, ואי אפשר אחרת.
נגיעה רכה ועצומה שלך, עשתה אותי רעבה לעוד.
נולדתי לתוך תהום, וגלגלי הצלה נזרקים אליי מדיי פעם
אבל הטביעה היא בלתי נמנעת
והאושר - האושר הוא עצום ומחכה לי במקום בלתי ידוע.
תועה האם, האם יש כוח שטמון בי, שמחכה להיחלץ,
או שמה נועדתי לעד להביט אל השמיים,
ואל הדמעות הניבטות מן המראה של חיי
אמרת לי, יש בך טונות של רגישות, ואת כ"כ קשוחה.
את מנסה לא להיחשף, אבל יש דברים שאת לא יכולה להסתיר
צחקתי, ואמרתי לך שהציניות אינה בשליטה אצלי.
עוד יום, עוד חלום, עוד תחרות בלתי נגמרת במירוץ של החיים
של החולמים, של רוחות רפאים.
ועוד שעה, ועוד דקה, ועוד חיוך אל עצמי.
ועוד נגיעה. |