ראש הממשלה נקש באצבעותיו בעצבנות על השולחן.
" זה לא יפגע בסקרים, אתה אומר ...", אמר בקול נמוך ועבה.
" בפעם האלף ואחת, לא ! זה יעזור לך. מאוד יעזור לך. אולי
אפילו יציל אותך מתבוסה בבחירות", ענה לו עוזרו.
ראש הממשלה הרים בידיו את העט המהודר, ששכב גלמוד על שולחן העץ
הכהה. הוא בחן את העט בקפידה, פותח אותו וסוגר אותו.
" אם כך, כדאי שנתחיל להעביר את החוק בפרלמנט."
" כן, אדוני."

עוזרו של ראש הממשלה בישר בטלפון למספר שרים, כמובן ממקורבי
ראש הממשלה, על הצעד החדש. תוך מספר שעות כונס הפרלמנט.
הקואליציה ניצלה את כוחה הפרלמנטרי הניכר ואת נהלי החקיקה
המהירים, שראש הממשלה העביר בפרלמנט שבוע שעבר כדי לחוקק את
החוק החדש כבר באותו יום.

הציבור שמע על כך לראשונה בחדשות שש בבוקר של היום שלמחרת. מעט
מאוד אנשים טורחים להאזין למשהו שאינו חלומותיהם בשעה זו. ברם,
השמועה עברה מהר, ועד הצהרים הדבר היה ידוע בכל מקום, אתר
וחור. כשהסתבר, שאין זו עוד אחת מהמהתלות המכונות "מתיחה",
שנפוצו בארץ כפטריות לאחר הגשם באותן שנים, גברה התדהמה.

האופוזיציה זעמה על הממשלה, ודרשה משאל עם, אבל המפלגות הדתיות
התנגדו. ראש האופוזיציה אמר ברדיו, שצריך לשלוח את הממשלה כולה
להסתכלות פסיכיאטרית, ועוד טען חבר הפרלמנט הנכבד, שהממשלה
מסיחה את דעת העם מבעיותיה האמיתיות של האומה. לדעתו, היה
הרעיון מגוחך.

אולם איש לא הקשיב. המורל הלאומי עלה לשיאים, הבורסה זינקה,
מכוניות צפצפו ברחובות, אנשים שרו, כולם יצאו לחגיגות, מצפים
בכליון עיניים לתאריך היעד לתחילת הפרוייקט: השלושים ושניים
בינואר. לאיש לא היה ספק, שתאריך זה ייעשה חג לאומי, אולי אף
יחליף את יום העצמאות.

הסקרים הראו יתרון מסיבי לראש הממשלה. ולאיש לא היה ספק: הוא
יבחר מחדש. ובצדק. על רעיונות מופלאים שכאלה מחלקים פרסי
נובל.

והאופוריה זרמה, כשדפים נתלשו זה אחר זה מלוח השנה. התפוקה
עלתה (תרתי משמע), אנשי עסקים זרים החלו להשקיע בארץ, המטבע
הלאומי תוסף מדי יום. אפילו נבחרת הכדורגל הלאומית החלה לנצח.

מובן, שהיו גם כאלה, שניסו להרוס את החגיגה. כמה כלכלנים, מן
הסתם לא כל כך מלומדים, טענו, כי הפרוייקט יהרוס את המשק, יחסל
את הצמיחה, יגדיל את האינפלציה, האבטלה והגרעון במאזן
התשלומים, ושבסוף מערכת החינוך הדפוקה-ממילא תפגע שוב. אבל איש
לא הקשיב.

אחרים ניסו דווקא לעשות רווחים קלים על חשבון האומה; הם נתלו
בככרות הערים על-ידי ההמון המשולהב לצלילי נאומיו של ראש
הממשלה. האופוזיציה מחתה בכל הכח (לא שנשאר לה הרבה ממנו).
בסוף החליט העם לזרוק את מנהיגיה אל בריכת הכרישים החדשה של
הדולפינריום בעיר הבירה.

הפרלמנט בוטל, מאחר ולא היה בו צורך. העם הביע אמונה מלאה
במנהיג, ונותר רק לחכות לתאריך היעד.

באחד בפברואר, התעוררה האומה אל תוך יום רגיל ופשוט, יום של
עבודה ולימודים, יום חול. בוודאי לא יום חג כמו השלושים ושניים
בינואר. עוד דף נתלש מלוח השנה, ולפתע גילו כולם, שהשלושים
ושניים בינואר חלף עבר לו. כמה "חכמים" ניסו להסביר שאין דבר
כזה - שלושים ושניים בינואר, אבל המשטרה עצרה אותם בחשד
להמרדה.

עוזרו של ראש הממשלה הביא לו, כמדי כל יום, את הסקירה היומית.
הוא הגיש לו בנחת את הסקרים. ראש הממשלה, שהיה עסוק בקריאת
העתון יחד עם הקפה שלו, הבחין בניירות הגולשים אל השולחן. הוא
אסף אותם, יישר אותם בצורה נאה, קיפל אותם פעם ופעם שנייה,
גלגל אותם לכדור מעוך, וזרק אותם בקשת אל תוך פח האשפה, חיוך
רחב מרוח על פניו.